תהילים 44
| למנצח לבני-קרח משכיל ב אלהים באזנינו שמענו-- אבותינו ספרו-לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם | 1 |
In finem, Filiis Core ad intellectum.
| אתה ידך גוים הורשת-- ותטעם תרע לאמים ותשלחם | 2 |
Deus auribus nostris audivimus: patres nostri annunciaverunt nobis. Opus, quod operatus es in diebus eorum: et in diebus antiquis.
| כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא-הושיעה-למו כי-ימינך וזרועך ואור פניך-- כי רציתם | 3 |
Manus tua gentes disperdidit, et plantasti eos: afflixisti populos, et expulisti eos:
| אתה-הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב | 4 |
Nec enim in gladio suo possederunt terram, et brachium eorum non salvavit eos: Sed dextera tua, et brachium tuum, et illuminatio vultus tui: quoniam complacuisti in eis.
| בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו | 5 |
Tu es ipse rex meus et Deus meus: qui mandas salutes Iacob.
| כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני | 6 |
In te inimicos nostros ventilabimus cornu, et in nomine tuo spernemus insurgentes in nobis.
| כי הושעתנו מצרינו ומשנאינו הבישות | 7 |
Non enim in arcu meo sperabo: et gladius meus non salvabit me.
| באלהים הללנו כל-היום ושמך לעולם נודה סלה | 8 |
Salvasti enim nos de affligentibus nos: et odientes nos confudisti.
| אף-זנחת ותכלימנו ולא-תצא בצבאותינו | 9 |
In Deo laudabimur tota die: et in nomine tuo confitebimur in sæculum.
| תשיבנו אחור מני-צר ומשנאינו שסו למו | 10 |
Nunc autem repulisti et confudisti nos: et non egredieris Deus in virtutibus nostris.
| תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו | 11 |
Avertisti nos retrorsum post inimicos nostros: et qui oderunt nos, diripiebant sibi.
| תמכר-עמך בלא-הון ולא-רבית במחיריהם | 12 |
Dedisti nos tamquam oves escarum: et in Gentibus dispersisti nos.
| תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו | 13 |
Vendidisti populum tuum sine pretio: et non fuit multitudo in commutationibus eorum.
| תשימנו משל בגוים מנוד-ראש בלאמים | 14 |
Posuisti nos opprobrium vicinis nostris, subsannationem et derisum his, qui sunt in circuitu nostro.
| כל-היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני | 15 |
Posuisti nos in similitudinem Gentibus: commotionem capitis in populis.
| מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם | 16 |
Tota die verecundia mea contra me est, et confusio faciei meæ cooperuit me,
| כל-זאת באתנו ולא שכחנוך ולא-שקרנו בבריתך | 17 |
a voce exprobrantis, et obloquentis: a facie inimici, et persequentis.
| לא-נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך | 18 |
Hæc omnia venerunt super nos, nec obliti sumus te: et inique non egimus in testamento tuo.
| כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות | 19 |
Et non recessit retro cor nostrum: et declinasti semitas nostras a via tua:
| אם-שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר | 20 |
Quoniam humiliasti nos in loco afflictionis, et cooperuit nos umbra mortis.
| הלא אלהים יחקר-זאת כי-הוא ידע תעלמות לב | 21 |
Si obliti sumus nomen Dei nostri, et si expandimus manus nostras ad deum alienum:
| כי-עליך הרגנו כל-היום נחשבנו כצאן טבחה | 22 |
Nonne Deus requiret ista? ipse enim novit abscondita cordis. Quoniam propter te mortificamur tota die: æstimati sumus sicut oves occisionis.
| עורה למה תישן אדני הקיצה אל-תזנח לנצח | 23 |
Exurge, quare obdormis Domine? exurge, et ne repellas in finem.
| למה-פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו | 24 |
Quare faciem tuam avertis, oblivisceris inopiæ nostræ et tribulationis nostræ?
| כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו | 25 |
Quoniam humiliata est in pulvere anima nostra: conglutinatus est in terra venter noster.
| קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך | 26 |
Exurge Domine, adiuva nos: et redime nos propter nomen tuum.
