תהילים 44
| למנצח לבני-קרח משכיל ב אלהים באזנינו שמענו-- אבותינו ספרו-לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם | 1 |
Dem Musikmeister; von den Korahiten ein Lehrgedicht. O Gott, mit eignen Ohren haben wir’s gehört,
| אתה ידך גוים הורשת-- ותטעם תרע לאמים ותשלחם | 2 |
Du hast Heidenvölker mit deiner Hand vertrieben und sie an deren Stelle eingepflanzt; Völker hast du vernichtet, sie aber ausgebreitet.
| כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא-הושיעה-למו כי-ימינך וזרועך ואור פניך-- כי רציתם | 3 |
Denn nicht mit ihrem Schwerte haben sie das Land gewonnen, und nicht ihr Arm hat ihnen den Sieg verschafft, nein, deine Rechte und dein Arm und deines Angesichts Licht, denn du hattest Gefallen an ihnen.
| אתה-הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב | 4 |
Nur du bist mein König, o Gott: entbiete Hilfe für Jakob!
| בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו | 5 |
Mit dir stoßen wir unsre Bedränger nieder, mit deinem Namen zertreten wir unsre Gegner.
| כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני | 6 |
Denn nicht auf meinen Bogen verlasse ich mich, und nicht mein Schwert verschafft mir den Sieg;
| כי הושעתנו מצרינו ומשנאינו הבישות | 7 |
nein, du gewährst uns Hilfe gegen unsre Bedränger und machst zuschanden, die uns hassen:
| באלהים הללנו כל-היום ושמך לעולם נודה סלה | 8 |
Gottes rühmen wir uns allezeit und preisen deinen Namen ewiglich. (SELA)
| אף-זנחת ותכלימנו ולא-תצא בצבאותינו | 9 |
Und doch hast du uns verstoßen und Schmach uns angetan und ziehst nicht mehr aus mit unsern Heeren;
| תשיבנו אחור מני-צר ומשנאינו שסו למו | 10 |
du hast vor dem Feinde uns weichen lassen, und die uns hassen, haben sich Beute geholt;
| תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו | 11 |
du hast uns hingegeben wie Schafe zur Schlachtung und unter die Heiden uns zerstreut;
| תמכר-עמך בלא-הון ולא-רבית במחיריהם | 12 |
du hast dein Volk verkauft um ein Spottgeld und den Preis für sie gar niedrig angesetzt;
| תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו | 13 |
du hast uns unsern Nachbarn zum Hohn gemacht, zum Spott und Gelächter rings umher;
| תשימנו משל בגוים מנוד-ראש בלאמים | 14 |
hast gemacht, daß den Heiden zum Sprichwort wir dienen, daß den Kopf die Völker über uns schütteln.
| כל-היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני | 15 |
Allzeit steht meine Schmach mir vor Augen, und die (Röte der) Scham bedeckt mir das Antlitz,
| מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם | 16 |
weil ich höre den lauten Hohn und die Lästerreden, weil den Feind und seine Rachgier ich sehn muß.
| כל-זאת באתנו ולא שכחנוך ולא-שקרנו בבריתך | 17 |
Dies alles hat uns getroffen, und wir hatten dich doch nicht vergessen und dem Bunde mit dir die Treue nicht gebrochen.
| לא-נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך | 18 |
Unser Herz ist nicht von dir abgefallen und unser Schritt nicht abgewichen von deinem Pfade,
| כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות | 19 |
daß du zermalmt uns hast an der Stätte der Schakale und mit Todesnacht uns umlagert hältst.
| אם-שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר | 20 |
Hätten wir unsres Gottes Namen vergessen und unsre Hände erhoben zu einem fremden Gott:
| הלא אלהים יחקר-זאת כי-הוא ידע תעלמות לב | 21 |
würde Gott das nicht entdecken? Er kennt ja des Herzens geheimste Gedanken.
| כי-עליך הרגנו כל-היום נחשבנו כצאן טבחה | 22 |
Nein, um deinetwillen werden wir täglich gemordet und werden dem Schlachtvieh gleich geachtet.
| עורה למה תישן אדני הקיצה אל-תזנח לנצח | 23 |
Wach auf! Warum schläfst du, o Allherr? Erwache! Verwirf nicht für immer!
| למה-פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו | 24 |
Warum verbirgst du dein Angesicht, denkst nicht an unser Elend und unsre Bedrängnis?
| כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו | 25 |
Ach, bis in den Staub ist unsre Seele gebeugt, unser Leib liegt da, am Erdboden klebend!
| קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך | 26 |
Steh auf, komm uns zu Hilfe und erlöse uns um deiner Gnade willen!
