תהילים 44
| למנצח לבני-קרח משכיל ב אלהים באזנינו שמענו-- אבותינו ספרו-לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם | 1 |
Auf den Siegesspender, von den Korachiten, ein Lehrgedicht. Wir wissen's, Gott, vom Hörensagen; uns haben unsere Ahnen es erzählt: das Werk, das Du in ihren Tagen, in alten Zeiten, ausgeführt.
| אתה ידך גוים הורשת-- ותטעם תרע לאמים ותשלחם | 2 |
Mit Deinem Arme hast Du Heidenvölker ausgetrieben; dann pflanztest andere Du ein und riebest Nationen auf, und andere hast Du ausgebreitet.
| כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא-הושיעה-למו כי-ימינך וזרועך ואור פניך-- כי רציתם | 3 |
Nicht ihrem Schwerte haben sie das Land verdankt; ihr Arm hat ihnen nicht den Sieg gebracht. Nein, Deine Rechte und Dein Arm und Deines Angesichtes Leuchten; Du bist ihnen hold gewesen. -
| אתה-הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב | 4 |
Du bist mein König, und mein Gott, der Jakob Sieg entbietet.
| בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו | 5 |
Mit Dir nur stoßen wir die Gegner nieder, zertreten unsere Feinde nur in Deinem Namen.
| כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני | 6 |
Nicht meinem Bogen traue ich; den Sieg verschafft mir nicht mein Schwert.
| כי הושעתנו מצרינו ומשנאינו הבישות | 7 |
Nur Du befreist uns von den Gegnern und machst zuschanden unsere Hasser.
| באלהים הללנו כל-היום ושמך לעולם נודה סלה | 8 |
Nur Gottes wollen wir uns allzeit rühmen und Deinen Namen preisen immerdar. (Sela)
| אף-זנחת ותכלימנו ולא-תצא בצבאותינו | 9 |
Nun hast Du uns verworfen, gar zuschanden uns gemacht: Du ziehst nicht mehr mit unsere Scharen aus.
| תשיבנו אחור מני-צר ומשנאינו שסו למו | 10 |
Du läßt uns vor dem Gegner fliehen, und unsere Hasser holen Beute sich.
| תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו | 11 |
Du gibst uns hin wie Schlachtschafe, zerstreust uns unter Heiden, und die Nationen schütteln über uns den Kopf.
| תמכר-עמך בלא-הון ולא-רבית במחיריהם | 12 |
Verkaufst Dein Volk um nichts, Gewinn aus ihrem Kaufpreis ziehst Du nimmer,
| תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו | 13 |
Du machst uns unsern Nachbarn zum Gespött, zum Hohn und Schimpfe allen um uns her.
| תשימנו משל בגוים מנוד-ראש בלאמים | 14 |
Zum Sprichwort für die Heiden machst Du uns, die Nationen alle schütteln über uns den Kopf.
| כל-היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני | 15 |
Mein Schimpf steht täglich mir vor Augen, und Scham bedeckt mein Angesicht
| מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם | 16 |
bei dem Geschrei des Spötters und des Lästerers, vor Feinden und vor Rachegierigen. -
| כל-זאת באתנו ולא שכחנוך ולא-שקרנו בבריתך | 17 |
All das hat uns getroffen, obschon wir Deiner nicht vergessen, an Deinem Bunde nicht gefrevelt haben.
| לא-נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך | 18 |
Doch unser Herz schreckt nicht zurück; nicht schwanken unsere Schritte ab von Deinem Pfade.
| כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות | 19 |
Obschon Du uns in Schrecken bringst an einer Stätte der Schakale, mit Todesschatten uns umhüllst,
| אם-שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר | 20 |
Vergessen wir den Namen unseres Gottes? Und strecken wir nach einem fremden Gott die Hände aus?
| הלא אלהים יחקר-זאת כי-הוא ידע תעלמות לב | 21 |
Erforschte dies nicht Gott? Er kennt des Herzens Heimlichkeiten.
| כי-עליך הרגנו כל-היום נחשבנו כצאן טבחה | 22 |
Nein! Deinetwegen mordet man uns täglich und achtet uns wie Schlachtschafe.
| עורה למה תישן אדני הקיצה אל-תזנח לנצח | 23 |
Erwache doch! Was schläfst Du, Herr? Wach auf! Verwirf uns nicht für immer!
| למה-פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו | 24 |
Warum verhüllst Du denn Dein Angesicht und denkst nicht mehr an unsere Pein und Not?
| כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו | 25 |
Gebeugt zum Staub ist unser Körper, zu Boden unser Leib gedrückt.
| קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך | 26 |
Auf jetzt zu unserer Hilfe! Erlöse uns um Deiner Gnade willen!
