תהילים 44
| למנצח לבני-קרח משכיל ב אלהים באזנינו שמענו-- אבותינו ספרו-לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם | 1 |
Dem Sangmeister. Eine Betrachtung der Söhne Korahs.
| אתה ידך גוים הורשת-- ותטעם תרע לאמים ותשלחם | 2 |
Elohim, mit unsern Ohren haben wir gehört, / Unsre Väter haben uns erzählt, / Was du in ihren Tagen getan, / In den Tagen der Vorzeit:
| כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא-הושיעה-למו כי-ימינך וזרועך ואור פניך-- כי רציתם | 3 |
Du hast mit deiner Hand die Heiden vertrieben und sie gepflanzt; / Du hast Völker zerschlagen, sie ausgebreitet.
| אתה-הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב | 4 |
Denn nicht durch ihr Schwert ward ihnen das Land, / Und nicht ihr Arm half ihnen zum Sieg, / Nein, deine Rechte, dein Arm, das Licht deines Angesichts. / Denn du hattest sie lieb.
| בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו | 5 |
Du, Elohim, du bist mein König, / Entbiete Hilfe für Jakob.
| כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני | 6 |
Mit dir zerstoßen wir unsre Dränger, / Zertreten die Feinde in deinem Namen.
| כי הושעתנו מצרינו ומשנאינו הבישות | 7 |
Denn nicht vertrau ich auf meinen Bogen, / Mein Schwert verschafft mir nicht Hilfe.
| באלהים הללנו כל-היום ושמך לעולם נודה סלה | 8 |
Nein, du hilfst uns von unsern Drängern, / Und unsre Hasser verstörest du.
| אף-זנחת ותכלימנו ולא-תצא בצבאותינו | 9 |
Allzeit rühmen wir uns Elohims, / Deinen Namen preisen wir ewig. (Sela)
| תשיבנו אחור מני-צר ומשנאינו שסו למו | 10 |
Und doch verwirfst du uns, bringst uns in Schmach, / Ziehst nicht mehr aus mit unsern Heeren.
| תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו | 11 |
Du lässest uns fliehn vor unserm Feind, / Und unsre Hasser plündern uns aus.
| תמכר-עמך בלא-הון ולא-רבית במחיריהם | 12 |
Du lässest uns wie Schafe verschlingen, / Und unter die Heiden zerstreuest du uns.
| תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו | 13 |
Um ein Spottgeld verkaufst du dein Volk / Und forderst für sie nicht hohen Preis.
| תשימנו משל בגוים מנוד-ראש בלאמים | 14 |
Unsern Nachbarn machest du uns zur Schmach, / Zum Hohn und Gelächter ringsumher.
| כל-היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני | 15 |
Du machst uns zum Spottlied unter den Heiden, / Und die Völker schütteln den Kopf über uns.
| מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם | 16 |
Allzeit denk ich an meine Schmach, / Und Scham bedeckt mein Angesicht,
| כל-זאת באתנו ולא שכחנוך ולא-שקרנו בבריתך | 17 |
Weil ich die Schmäher und Lästerer hören, / Die Feinde und Rachgierigen sehen muß.
| לא-נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך | 18 |
All dies hat uns getroffen, obwohl wir dein nicht vergessen / Noch deinen Bund gebrochen haben.
| כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות | 19 |
Es ist unser Herz nicht abgefallen, / Unser Schritt nicht gewichen von deinem Pfad,
| אם-שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר | 20 |
Daß du uns (nun zur Strafe) zerschlägst an der Schakalstätte / Und uns umhüllest mit Todesschatten.
| הלא אלהים יחקר-זאת כי-הוא ידע תעלמות לב | 21 |
Hätten wir des Namens unsers Gottes vergessen, / Unsre Hände gebreitet zum fremden Gott:
| כי-עליך הרגנו כל-היום נחשבנו כצאן טבחה | 22 |
Würde Elohim das nicht durchschaun? / Er kennt ja des Herzens Geheimnis.
| עורה למה תישן אדני הקיצה אל-תזנח לנצח | 23 |
Nein, deinetwegen werden wir täglich gemordet, / Wie Schafe der Schlachtbank achtet man uns.
| למה-פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו | 24 |
Wach auf! Warum schläfst du, Herr? / Erwache, verwirf nicht auf immer!
| כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו | 25 |
Warum verbirgst du dein Angesicht, / Denkst nicht unsers Elends und Druckes?
| קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך | 26 |
Denn in den Staub gebeugt ist unsre Seele, / Es klebt unser Leib am Boden. Auf! Hilf uns! / Errett uns um deiner Gnade willen!
