תהילים 44
| למנצח לבני-קרח משכיל ב אלהים באזנינו שמענו-- אבותינו ספרו-לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם | 1 |
Til Sangmesteren; af Koras Børn; en Undervisning.
| אתה ידך גוים הורשת-- ותטעם תרע לאמים ותשלחם | 2 |
Gud! vi have hørt det med vore Øren, vore Fædre have fortalt os det, den Gerning du gjorde i deres Dage, i fordums Dage.
| כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא-הושיעה-למו כי-ימינך וזרועך ואור פניך-- כי רציתם | 3 |
Du fordrev Hedningerne ved din Haand, men dem plantede du; du handlede ilde med Folkene, men dem udbredte du.
| אתה-הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב | 4 |
Thi ikke ved deres Sværd indtoge de Landet, og deres Arm hjalp dem ikke, men din højre Haand og din Arm og dit Ansigts Lys, fordi du havde Behagelighed til dem.
| בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו | 5 |
Gud! du, ja, du er min Konge; befal Jakobs Frelse at komme!
| כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני | 6 |
Ved dig ville vi nedstøde vore Fjender; i dit Navn ville vi nedtræde dem, som staa op imod os.
| כי הושעתנו מצרינו ומשנאינו הבישות | 7 |
Thi jeg forlader mig ikke paa min Bue, og mit Sværd kan ikke frelse mig.
| באלהים הללנו כל-היום ושמך לעולם נודה סלה | 8 |
Men du har frelst os fra vore Fjender, og du har beskæmmet dem, som os hadede.
| אף-זנחת ותכלימנו ולא-תצא בצבאותינו | 9 |
Vi prise Gud den ganske Dag, og vi takke dit Navn evindelig. (Sela)
| תשיבנו אחור מני-צר ומשנאינו שסו למו | 10 |
Alligevel har du forkastet os og ladet os beskæmmes og vil ikke drage ud med vore Hære.
| תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו | 11 |
Du lader os vige tilbage for Modstanderen, og de, som os hade, have gjort sig Bytte.
| תמכר-עמך בלא-הון ולא-רבית במחיריהם | 12 |
Du giver os hen som Faar til at fortæres og har spredt os iblandt Hedningerne.
| תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו | 13 |
Du sælger dit Folk, og det for intet, og du fik ingen stor Pris for dem.
| תשימנו משל בגוים מנוד-ראש בלאמים | 14 |
Du gør os til Skændsel for vore Naboer, til Spot og Haan for dem, som ere trindt omkring os.
| כל-היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני | 15 |
Du gør os til et Ordsprog iblandt Hedningerne, saa man ryster Hovedet over os iblandt Folkene.
| מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם | 16 |
Min Forsmædelse er den ganske Dag for mig, og Bluelse har bedækket mit Ansigt
| כל-זאת באתנו ולא שכחנוך ולא-שקרנו בבריתך | 17 |
for hans Røsts Skyld, som bespotter og forhaaner, for Fjendens og den hævngerriges Skyld.
| לא-נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך | 18 |
Alt dette er kommet over os, dog have vi ikke glemt dig, og vi have ikke handlet falskelig imod din Pagt.
| כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות | 19 |
Vort Hjerte vendte sig ikke bort, og vor Gang bøjede ikke af fra din Vej,
| אם-שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר | 20 |
saa at du skulde knuse os i Dragers Bo og skjule os med Dødens Skygge.
| הלא אלהים יחקר-זאת כי-הוא ידע תעלמות לב | 21 |
Dersom vi havde glemt vor Guds Navn og udbredt vore Hænder til en fremmed Gud,
| כי-עליך הרגנו כל-היום נחשבנו כצאן טבחה | 22 |
skulde Gud da ikke udfinde det? efterdi han kender Hjertets skjulte Tanker.
| עורה למה תישן אדני הקיצה אל-תזנח לנצח | 23 |
Men vi blive ihjelslagne for din Skyld den ganske Dag, vi ere regnede som Slagtefaar.
| למה-פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו | 24 |
Vaagn op, hvorfor vil du sove, Herre? Vaagn op, forkast os ikke evindelig!
| כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו | 25 |
Hvorfor vil du skjule dit Ansigt, glemme vor Elendighed og vor Trængsel?
| קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך | 26 |
Thi vor Sjæl er nedbøjet i Støvet, vor Krop hænger ved Jorden. Rejs dig til vor Hjælp og forløs os for din Miskundheds Skyld!
