תהילים 42
| למנצח משכיל לבני-קרח ב כאיל תערג על-אפיקי-מים-- כן נפשי תערג אליך אלהים | 1 |
BOOK II For the Leader; Maschil of the sons of Korah. As the hart panteth after the water brooks, so panteth my soul after Thee, O God.
| צמאה נפשי לאלהים-- לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלהים | 2 |
My soul thirsteth for God, for the living God: 'When shall I come and appear before God?'
| היתה-לי דמעתי לחם יומם ולילה באמר אלי כל-היום איה אלהיך | 3 |
My tears have been my food day and night, while they say unto me all the day: 'Where is Thy God?'
| אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי-- כי אעבר בסך אדדם עד-בית אלהים בקול-רנה ותודה המון חוגג | 4 |
These things I remember, and pour out my soul within me, how I passed on with the throng, and led them to the house of God, with the voice of joy and praise, a multitude keeping holyday.
| מה-תשתוחחי נפשי-- ותהמי עלי הוחלי לאלהים כי-עוד אודנו-- ישועות פניו | 5 |
Why art thou cast down, O my soul? and why moanest thou within me? Hope thou in God; for I shall yet praise Him for the salvation of His countenance.
| אלהי-- עלי נפשי תשתוחח על-כן--אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער | 6 |
O my God, my soul is cast down within me; therefore do I remember Thee from the land of Jordan, and the Hermons, from the hill Mizar.
| תהום-אל-תהום קורא לקול צנוריך כל-משבריך וגליך עלי עברו | 7 |
Deep calleth unto deep at the voice of Thy cataracts; all Thy waves and Thy billows are gone over me.
| יומם יצוה יהוה חסדו ובלילה שירה עמי-- תפלה לאל חיי | 8 |
By day the LORD will command His lovingkindness, and in the night His song shall be with me, even a prayer unto the God of my life.
| אומרה לאל סלעי-- למה שכחתני למה-קדר אלך-- בלחץ אויב | 9 |
I will say unto God my Rock: 'Why hast Thou forgotten me? Why go I mourning under the oppression of the enemy?'
| ברצח בעצמותי-- חרפוני צוררי באמרם אלי כל-היום איה אלהיך | 10 |
As with a crushing in my bones, mine adversaries taunt me; while they say unto me all the day: 'Where is Thy God?'
| מה-תשתוחחי נפשי-- ומה-תהמי עלי הוחילי לאלהים כי-עוד אודנו-- ישועת פני ואלהי | 11 |
Why art thou cast down, O my soul? and why moanest thou within me? Hope thou in God; for I shall yet praise Him, the salvation of my countenance, and my God.
