תהילים 42
| למנצח משכיל לבני-קרח ב כאיל תערג על-אפיקי-מים-- כן נפשי תערג אליך אלהים | 1 |
To the chief Musician. An instruction; of the sons of Korah. As the hart panteth after the water-brooks, so panteth my soul after thee, O God.
| צמאה נפשי לאלהים-- לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלהים | 2 |
My soul thirsteth for God, for the living God: when shall I come and appear before God?
| היתה-לי דמעתי לחם יומם ולילה באמר אלי כל-היום איה אלהיך | 3 |
My tears have been my bread day and night, while they say unto me all the day, Where is thy God?
| אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי-- כי אעבר בסך אדדם עד-בית אלהים בקול-רנה ותודה המון חוגג | 4 |
These things I remember and have poured out my soul within me: how I passed along with the multitude, how I went on with them to the house of God, with the voice of joy and praise, a festive multitude.
| מה-תשתוחחי נפשי-- ותהמי עלי הוחלי לאלהים כי-עוד אודנו-- ישועות פניו | 5 |
Why art thou cast down, my soul, and art disquieted in me? hope in God; for I shall yet praise him, [for] the health of his countenance.
| אלהי-- עלי נפשי תשתוחח על-כן--אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער | 6 |
My God, my soul is cast down within me; therefore do I remember thee from the land of the Jordan, and the Hermons, from mount Mizar.
| תהום-אל-תהום קורא לקול צנוריך כל-משבריך וגליך עלי עברו | 7 |
Deep calleth unto deep at the noise of thy cataracts; all thy breakers and thy billows are gone over me.
| יומם יצוה יהוה חסדו ובלילה שירה עמי-- תפלה לאל חיי | 8 |
In the day-time will Jehovah command his loving-kindness, and in the night his song shall be with me, a prayer unto the God of my life.
| אומרה לאל סלעי-- למה שכחתני למה-קדר אלך-- בלחץ אויב | 9 |
I will say unto God my rock, Why hast thou forgotten me? why go I mourning because of the oppression of the enemy?
| ברצח בעצמותי-- חרפוני צוררי באמרם אלי כל-היום איה אלהיך | 10 |
As with a crushing in my bones mine adversaries reproach me, while they say unto me all the day, Where is thy God?
| מה-תשתוחחי נפשי-- ומה-תהמי עלי הוחילי לאלהים כי-עוד אודנו-- ישועת פני ואלהי | 11 |
Why art thou cast down, my soul? and why art thou disquieted within me? hope in God; for I shall yet praise him, [who is] the health of my countenance, and my God.
