תהילים 39

1 למנצח לידיתון (לידותון) מזמור לדוד ב אמרתי-- אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום-- בעד רשע לנגדי

Al Músico principal, á Jeduthún: Salmo de David. YO DIJE: Atenderé á mis caminos, para no pecar con mi lengua: guardaré mi boca con freno, en tanto que el impío fuere contra mí.

2 נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר

Enmudecí con silencio, calléme aun respecto de lo bueno: y excitóse mi dolor.

3 חם-לבי בקרבי--בהגיגי תבער-אש דברתי בלשוני

Enardecióse mi corazón dentro de mí; encendióse fuego en mi meditación, [y así] proferí con mi lengua:

4 הודיעני יהוה קצי--ומדת ימי מה-היא אדעה מה-חדל אני

Hazme saber, Jehová, mi fin, y cuánta sea la medida de mis días; sepa yo cuánto [tengo de ser] del mundo.

5 הנה טפחות נתתה ימי-- וחלדי כאין נגדך אך כל-הבל כל-אדם נצב סלה

He aquí diste á mis días término corto, y mi edad es como nada delante de ti: ciertamente es completa vanidad todo hombre que vive. (Selah)

6 אך-בצלם יתהלך-איש-- אך-הבל יהמיון יצבר ולא-ידע מי-אספם

Ciertamente en tinieblas anda el hombre; ciertamente en vano se inquieta: junta, y no sabe quién lo allegará.

7 ועתה מה-קויתי אדני-- תוחלתי לך היא

Y ahora, Señor, ¿qué esperaré? Mi esperanza en ti está.

8 מכל-פשעי הצילני חרפת נבל אל-תשימני

Líbrame de todas mis rebeliones; no me pongas por escarnio del insensato.

9 נאלמתי לא אפתח-פי כי אתה עשית

Enmudecí, no abrí mi boca; porque tú lo hiciste.

10 הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי

Quita de sobre mí tu plaga; de la guerra de tu mano soy consumido.

11 בתוכחות על-עון יסרת איש-- ותמס כעש חמודו אך הבל כל-אדם סלה

Con castigos sobre el pecado corriges al hombre, y haces consumirse como de polilla su grandeza: ciertamente vanidad es todo hombre. (Selah)

12 שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה-- אל-דמעתי אל-תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל-אבותי

Oye mi oración, oh Jehová, y escucha mi clamor: no calles á mis lágrimas; porque peregrino soy para contigo, y advenedizo, como todos mis padres.

13 השע ממני ואבליגה-- בטרם אלך ואינני

Déjame, y tomaré fuerzas, antes que vaya y perezca.