תהילים 39

1 למנצח לידיתון (לידותון) מזמור לדוד ב אמרתי-- אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום-- בעד רשע לנגדי

Yo dije: Miraré por mis caminos, para no pecar con mi lengua: guardaré mi boca con freno, entre tanto que el impío fuere contra mí.

2 נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר

Enmudecí con silencio, me callé de lo bueno; y mi dolor se alborotó.

3 חם-לבי בקרבי--בהגיגי תבער-אש דברתי בלשוני

Calentóse mi corazón dentro de mí; en mi meditación se encendió fuego: hablé con mi lengua.

4 הודיעני יהוה קצי--ומדת ימי מה-היא אדעה מה-חדל אני

Notifícame, Jehová, mi fin, y la medida de mis días cuanta sea, sepa yo cuanto tengo de ser del mundo.

5 הנה טפחות נתתה ימי-- וחלדי כאין נגדך אך כל-הבל כל-אדם נצב סלה

He aquí, como a palmos diste mis días, y mi edad es como nada delante de ti: ciertamente toda la vanidad es todo hombre que vive. (Selah)

6 אך-בצלם יתהלך-איש-- אך-הבל יהמיון יצבר ולא-ידע מי-אספם

Ciertamente en tiniebla anda el hombre: ciertamente en vano se inquietan: allega, y no sabe quien lo cogerá.

7 ועתה מה-קויתי אדני-- תוחלתי לך היא

Y ahora, Señor, ¿qué esperaré? Mi esperanza en ti está.

8 מכל-פשעי הצילני חרפת נבל אל-תשימני

Escápame de todas mis rebeliones, no me pongas por afrenta de insensato.

9 נאלמתי לא אפתח-פי כי אתה עשית

Yo enmudecí, no abrí mi boca; porque tú lo hiciste.

10 הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי

Quita de sobre mí tu llaga; de la guerra de tu mano soy consumido.

11 בתוכחות על-עון יסרת איש-- ותמס כעש חמודו אך הבל כל-אדם סלה

Con castigos sobre el pecado corriges al hombre, y haces desleir, como de polilla, su grandeza: ciertamente vanidad es todo hombre. (Selah)

12 שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה-- אל-דמעתי אל-תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל-אבותי

Oye mi oración, o! Jehová escucha mi clamor; no calles a mis lágrimas; porque peregrino soy contigo; advenedizo, como todos mis padres.

13 השע ממני ואבליגה-- בטרם אלך ואינני

Déjame, y tomaré fuerzas, antes que me vaya y perezca.