תהילים 39

1 למנצח לידיתון (לידותון) מזמור לדוד ב אמרתי-- אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום-- בעד רשע לנגדי

Al maestro de coro, a Iditún. Salmo de David. Yo me dije: “Atenderé a mis caminos, para no pecar con mi lengua; pondré un freno a mi boca mientras el impío esté frente a mí.”

2 נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר

Y quedé silencioso, mudo; callé aun el bien; pero mi dolor se exasperaba.

3 חם-לבי בקרבי--בהגיגי תבער-אש דברתי בלשוני

El corazón ardía en mi pecho; cuando reflexionaba, el fuego se encendía; entonces solté mi lengua diciendo:

4 הודיעני יהוה קצי--ומדת ימי מה-היא אדעה מה-חדל אני

“Hazme saber, Yahvé, cuál es mi fin, y cuál el número de mis días, para que entienda cuan caduco soy.

5 הנה טפחות נתתה ימי-- וחלדי כאין נגדך אך כל-הבל כל-אדם נצב סלה

Tú diste a mis días un largo de pocos palmos, y mi vida es como nada ante Ti. Un mero soplo es todo hombre.

6 אך-בצלם יתהלך-איש-- אך-הבל יהמיון יצבר ולא-ידע מי-אספם

Como una sombra, pasa el mortal, y vanamente se inquieta; atesora, y no sabe quién recogerá.”

7 ועתה מה-קויתי אדני-- תוחלתי לך היא

Así pues ¿qué espero yo ahora, Señor? Toda mi esperanza está en Ti.

8 מכל-פשעי הצילני חרפת נבל אל-תשימני

Sálvame Tú de todas mis iniquidades; no me entregues al escarnio del necio.

9 נאלמתי לא אפתח-פי כי אתה עשית

Enmudezco y no abro más mi boca; porque todo lo haces Tú.

10 הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי

Solo aparta de mí tu azote, pues ante el poder de tu mano desfallezco.

11 בתוכחות על-עון יסרת איש-- ותמס כעש חמודו אך הבל כל-אדם סלה

Tú castigas al hombre por su culpa; destruyes, como la polilla, lo que él más aprecia. En verdad, todo hombre no es más que un soplo.

12 שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה-- אל-דמעתי אל-תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל-אבותי

Escucha, Yahvé, mi ruego, presta oído a mis clamores, no te hagas sordo a mis lágrimas; porque frente a Ti yo soy un peregrino, un transeúnte, como fueron todos mis padres.

13 השע ממני ואבליגה-- בטרם אלך ואינני

Deja de castigarme para que respire, antes que parta y ya no esté.