תהילים 39
| למנצח לידיתון (לידותון) מזמור לדוד ב אמרתי-- אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום-- בעד רשע לנגדי | 1 |
Dem Musikmeister, von Jeduthun. Ein Psalm Davids. Ich sprach: Ich will auf meine Wege acht haben, daß ich nicht mit meiner Zunge sündige. Ich will meinem Mund einen Zaum anlegen, so lange der Gottlose in meiner Gegenwart ist.
| נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר | 2 |
Ich verstummte, hielt mich still; ich schwieg alles Glückes bar, aber mein Schmerz ward aufgeregt.
| חם-לבי בקרבי--בהגיגי תבער-אש דברתי בלשוני | 3 |
Mein Herz entbrannte in meinem Inneren, durch mein Nachsinnen wurde ein Feuer in mir angefacht; ich redete mit meiner Zunge.
| הודיעני יהוה קצי--ומדת ימי מה-היא אדעה מה-חדל אני | 4 |
Jahwe, thue mir mein Ende kund, und welches das Maß meiner Tage sein wird; laß mich erkennen, von welcher kurzen Lebenszeit ich bin.
| הנה טפחות נתתה ימי-- וחלדי כאין נגדך אך כל-הבל כל-אדם נצב סלה | 5 |
Fürwahr, etliche Handbreiten lang hast du meine Tage gemacht, und meine Lebenszeit ist wie nichts vor dir. Nur ein Hauch ist jeder Mensch, wie fest er stehe. (Sela)
| אך-בצלם יתהלך-איש-- אך-הבל יהמיון יצבר ולא-ידע מי-אספם | 6 |
Nur als ein Schattenbild geht der Mensch einher, um ein Nichts lärmen sie. Man häuft Schätze auf und weiß nicht, wer sie einheimst.
| ועתה מה-קויתי אדני-- תוחלתי לך היא | 7 |
Und nun, worauf harre ich, Herr? Mein Hoffen steht allein auf dich!
| מכל-פשעי הצילני חרפת נבל אל-תשימני | 8 |
Errette mich von allen meinen Übertretungen; mache mich nicht zum Hohne des Thoren.
| נאלמתי לא אפתח-פי כי אתה עשית | 9 |
Ich bin verstummt, thue meinen Mund nicht auf, denn du hast es gethan.
| הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי | 10 |
Nimm deine Plage von mir; durch den Angriff deiner Hand bin ich dahingeschwunden.
| בתוכחות על-עון יסרת איש-- ותמס כעש חמודו אך הבל כל-אדם סלה | 11 |
Mit Strafen um seiner Verschuldung willen züchtigst du den Menschen und machst, daß sein Köstlichstes wie eine Motte zergeht. Nur ein Hauch ist jeder Mensch. (Sela)
| שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה-- אל-דמעתי אל-תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל-אבותי | 12 |
Höre mein Gebet, Jahwe, und vernimm mein Schreien! Zu meinen Thränen schweige nicht! Denn ein Gast bin ich bei dir, ein Beisasse, wie alle meine Väter.
| השע ממני ואבליגה-- בטרם אלך ואינני | 13 |
Blicke hinweg von mir, daß ich mich erheitere, bevor ich hingehe und nicht mehr bin!
