תהילים 39
| למנצח לידיתון (לידותון) מזמור לדוד ב אמרתי-- אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום-- בעד רשע לנגדי | 1 |
For victorie, to Iditum, the song of Dauid. I seide, Y schal kepe my weies; that Y trespasse not in my tunge. I settide kepyng to my mouth; whanne a synnere stood ayens me.
| נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר | 2 |
I was doumb, and was mekid ful gretli, and was stille fro goodis; and my sorewe was renulid.
| חם-לבי בקרבי--בהגיגי תבער-אש דברתי בלשוני | 3 |
Myn herte was hoot with ynne me; and fier schal brenne out in my thenkyng.
| הודיעני יהוה קצי--ומדת ימי מה-היא אדעה מה-חדל אני | 4 |
I spak in my tunge; Lord, make thou myn eende knowun to me. And the noumbre of my daies what it is; that Y wite, what failith to me.
| הנה טפחות נתתה ימי-- וחלדי כאין נגדך אך כל-הבל כל-אדם נצב סלה | 5 |
Lo! thou hast set my daies mesurable; and my substaunce is as nouyt bifor thee. Netheles al vanytee; ech man lyuynge.
| אך-בצלם יתהלך-איש-- אך-הבל יהמיון יצבר ולא-ידע מי-אספם | 6 |
Netheles a man passith in ymage; but also he is disturblid veynli. He tresorith; and he noot, to whom he `schal gadere tho thingis.
| ועתה מה-קויתי אדני-- תוחלתי לך היא | 7 |
And now which is myn abiding? whether not the Lord? and my substaunce is at thee.
| מכל-פשעי הצילני חרפת נבל אל-תשימני | 8 |
Delyuere thou me fro alle my wickidnessis; thou hast youe me schenschip to the vnkunnynge.
| נאלמתי לא אפתח-פי כי אתה עשית | 9 |
I was doumbe, and openyde not my mouth; for thou hast maad,
| הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי | 10 |
remoue thou thi woundis fro me.
| בתוכחות על-עון יסרת איש-- ותמס כעש חמודו אך הבל כל-אדם סלה | 11 |
Fro the strengthe of thin hond Y failide in blamyngis; for wickidnesse thou hast chastisid man. And thou madist his lijf to faile as an yreyne; netheles ech man is disturblid in veyn.
| שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה-- אל-דמעתי אל-תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל-אבותי | 12 |
Lord, here thou my preier and my bisechyng; perseyue thou with eeris my teeris.
| השע ממני ואבליגה-- בטרם אלך ואינני | 13 |
Be thou not stille, for Y am a comelyng at thee; and a pilgrime, as alle my fadris. Foryyue thou to me, that Y be refreischid, bifor that Y go; and Y schal no more be.
