תהילים 39
| למנצח לידיתון (לידותון) מזמור לדוד ב אמרתי-- אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום-- בעד רשע לנגדי | 1 |
For the end, a Song of David, to Idithun. I said, I will take heed to my ways, that I sin not with my tongue: I set a guard on my mouth, while the sinner stood in my presence.
| נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר | 2 |
I was dumb, and humbled myself, and kept silence from good [words]; and my grief was renewed.
| חם-לבי בקרבי--בהגיגי תבער-אש דברתי בלשוני | 3 |
My heart grew hot within me, and a fire would kindle in my (meditation) I spoke with my tongue,
| הודיעני יהוה קצי--ומדת ימי מה-היא אדעה מה-חדל אני | 4 |
O Lord, make me to know mine end, and the number of my days, what it is; that I may know what I lack.
| הנה טפחות נתתה ימי-- וחלדי כאין נגדך אך כל-הבל כל-אדם נצב סלה | 5 |
Behold, you have made my days old; and my existence [is] as nothing before you: nay, every man living [is] altogether vanity. (Pause)
| אך-בצלם יתהלך-איש-- אך-הבל יהמיון יצבר ולא-ידע מי-אספם | 6 |
Surely man walks in a shadow; nay, he is disquieted in vain: he lays up treasures, and knows not for whom he shall gather them.
| ועתה מה-קויתי אדני-- תוחלתי לך היא | 7 |
And now what [is] my expectation? [is it] not the Lord? and my ground [of hope] is with you. (Pause)
| מכל-פשעי הצילני חרפת נבל אל-תשימני | 8 |
Deliver me from all my transgressions: you have made me a reproach to the foolish.
| נאלמתי לא אפתח-פי כי אתה עשית | 9 |
I was dumb, and opened not my mouth; for you are he that made me.
| הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי | 10 |
Remove your scourges from me: I have fainted by reason of the strength of your hand.
| בתוכחות על-עון יסרת איש-- ותמס כעש חמודו אך הבל כל-אדם סלה | 11 |
You chasten man with rebukes for iniquity, and you make his life to consume away like a spider's web; nay, every man is disquieted in vain. (Pause)
| שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה-- אל-דמעתי אל-תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל-אבותי | 12 |
O Lord, listen to my prayer and my supplication: attend to my tears: be not silent, for I am a sojourner in the land, and a stranger, as all my fathers [were].
| השע ממני ואבליגה-- בטרם אלך ואינני | 13 |
Spare me, that I may be refreshed, before I depart, and be no more.
