תהילים 39

1 למנצח לידיתון (לידותון) מזמור לדוד ב אמרתי-- אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום-- בעד רשע לנגדי

I said, I will take heed to my ways, that I sin not with my tongue: I will keep my mouth with a bridle, while the wicked is before me.

2 נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר

I was dumb with silence, I held my peace, even from good; and my sorrow was stirred.

3 חם-לבי בקרבי--בהגיגי תבער-אש דברתי בלשוני

My heart was hot within me, while I was musing the fire burned: then spoke I with my tongue,

4 הודיעני יהוה קצי--ומדת ימי מה-היא אדעה מה-חדל אני

LORD, make me to know my end, and the measure of my days, what it is: that I may know how frail I am.

5 הנה טפחות נתתה ימי-- וחלדי כאין נגדך אך כל-הבל כל-אדם נצב סלה

Behold, you have made my days as an handbreadth; and my age is as nothing before you: truly every man at his best state is altogether vanity. (Selah)

6 אך-בצלם יתהלך-איש-- אך-הבל יהמיון יצבר ולא-ידע מי-אספם

Surely every man walks in a vain show: surely they are disquieted in vain: he heaps up riches, and knows not who shall gather them.

7 ועתה מה-קויתי אדני-- תוחלתי לך היא

And now, Lord, what wait I for? my hope is in you.

8 מכל-פשעי הצילני חרפת נבל אל-תשימני

Deliver me from all my transgressions: make me not the reproach of the foolish.

9 נאלמתי לא אפתח-פי כי אתה עשית

I was dumb, I opened not my mouth; because you did it.

10 הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי

Remove your stroke away from me: I am consumed by the blow of your hand.

11 בתוכחות על-עון יסרת איש-- ותמס כעש חמודו אך הבל כל-אדם סלה

When you with rebukes do correct man for iniquity, you make his beauty to consume away like a moth: surely every man is vanity. (Selah)

12 שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה-- אל-דמעתי אל-תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל-אבותי

Hear my prayer, O LORD, and give ear to my cry; hold not your peace at my tears: for I am a stranger with you, and a sojourner, as all my fathers were.

13 השע ממני ואבליגה-- בטרם אלך ואינני

O spare me, that I may recover strength, before I go hence, and be no more.