תהילים 39

1 למנצח לידיתון (לידותון) מזמור לדוד ב אמרתי-- אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום-- בעד רשע לנגדי

For the Leader, for Jeduthun. A Psalm of David. I said: 'I will take heed to my ways, that I sin not with my tongue; I will keep a curb upon my mouth, while the wicked is before me.'

2 נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר

I was dumb with silence; I held my peace, had no comfort; and my pain was held in check.

3 חם-לבי בקרבי--בהגיגי תבער-אש דברתי בלשוני

My heart waxed hot within me; while I was musing, the fire kindled; then spoke I with my tongue:

4 הודיעני יהוה קצי--ומדת ימי מה-היא אדעה מה-חדל אני

'LORD, make me to know mine end, and the measure of my days, what it is; let me know how short-lived I am.

5 הנה טפחות נתתה ימי-- וחלדי כאין נגדך אך כל-הבל כל-אדם נצב סלה

Behold, Thou hast made my days as hand-breadths; and mine age is as nothing before Thee; surely every man at his best estate is altogether vanity. (Selah)

6 אך-בצלם יתהלך-איש-- אך-הבל יהמיון יצבר ולא-ידע מי-אספם

Surely man walketh as a mere semblance; surely for vanity they are in turmoil; he heapeth up riches, and knoweth not who shall gather them.

7 ועתה מה-קויתי אדני-- תוחלתי לך היא

And now, Lord, what wait I for? My hope, it is in Thee.

8 מכל-פשעי הצילני חרפת נבל אל-תשימני

Deliver me from all my transgressions; make me not the reproach of the base.

9 נאלמתי לא אפתח-פי כי אתה עשית

I am dumb, I open not my mouth; because Thou hast done it.

10 הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי

Remove Thy stroke from off me; I am consumed by the blow of Thy hand.

11 בתוכחות על-עון יסרת איש-- ותמס כעש חמודו אך הבל כל-אדם סלה

With rebukes dost Thou chasten man for iniquity, and like a moth Thou makest his beauty to consume away; surely every man is vanity. (Selah)

12 שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה-- אל-דמעתי אל-תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל-אבותי

Hear my prayer, O LORD, and give ear unto my cry; keep not silence at my tears; for I am a stranger with Thee, a sojourner, as all my fathers were.

13 השע ממני ואבליגה-- בטרם אלך ואינני

Look away from me, that I may take comfort, before I go hence, and be no more.'