תהילים 39

1 למנצח לידיתון (לידותון) מזמור לדוד ב אמרתי-- אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום-- בעד רשע לנגדי

Til Sangmesteren. Til Jedutun. En Salme af David.

2 נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר

Jeg sagde: »Mine Veje vil jeg vogte paa, saa jeg ikke synder med Tungen; min Mund vil jeg holde i Tømme, saa længe den gudløse er mig nær!«

3 חם-לבי בקרבי--בהגיגי תבער-אש דברתי בלשוני

Jeg var stum og tavs, jeg tav for at undgaa tomme Ord, men min Smerte naged,

4 הודיעני יהוה קצי--ומדת ימי מה-היא אדעה מה-חדל אני

mit Hjerte brændte i Brystet, Ild lued op, mens jeg grunded; da talte jeg med min Tunge.

5 הנה טפחות נתתה ימי-- וחלדי כאין נגדך אך כל-הבל כל-אדם נצב סלה

Lær mig, HERRE, at kende mit Endeligt, det Maal af Dage, jeg har, lad mig kende, hvor snart jeg skal bort!

6 אך-בצלם יתהלך-איש-- אך-הבל יהמיון יצבר ולא-ידע מי-אספם

Se, i Haandsbredder maalte du mine Dage ud, mit Liv er som intet for dig, som et Aandepust staar hvert Menneske der. (Sela)

7 ועתה מה-קויתי אדני-- תוחלתי לך היא

Kun som en Skygge er Menneskets Vandring, kun Tomhed er deres Travlhed; de samler og ved ej, hvem der faar det.

8 מכל-פשעי הצילני חרפת נבל אל-תשימני

Hvad bier jeg, Herre, da efter? Mit Haab staar ene til dig.

9 נאלמתי לא אפתח-פי כי אתה עשית

Fri mig for al min Synd, gør mig ikke til Spot for Daarer!

10 הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי

Jeg tier og aabner ikke min Mund, du voldte det jo.

11 בתוכחות על-עון יסרת איש-- ותמס כעש חמודו אך הבל כל-אדם סלה

Borttag din Plage fra mig, under din vældige Haand gaar jeg til.

12 שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה-- אל-דמעתי אל-תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל-אבותי

Naar du tugter en Mand med Straf for hans Brøde, smuldrer du hans Herlighed hen som Møl; kun et Aandepust er hvert Menneske. (Sela)

13 השע ממני ואבליגה-- בטרם אלך ואינני

Hør, o HERRE, min Bøn og lyt til mit Skrig, til mine Taarer tie du ej! Thi en fremmed er jeg hos dig, en Gæst som alle mine Fædre. Se bort fra mig, saa jeg kvæges, før jeg gaar bort og ej mer er til!