תהילים 39
| למנצח לידיתון (לידותון) מזמור לדוד ב אמרתי-- אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום-- בעד רשע לנגדי | 1 |
Til Sangmesteren; til Jeduthun; en Psalme af David.
| נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר | 2 |
Jeg sagde: Jeg vil vare paa mine Veje, at jeg ikke skal synde med min Tunge; jeg vil vare paa min Mund, at den holdes lukket, da den ugudelige endnu er for mig.
| חם-לבי בקרבי--בהגיגי תבער-אש דברתי בלשוני | 3 |
Jeg var stum i Tavshed, jeg tav, uden at det blev godt; og min Smerte blev oprørt.
| הודיעני יהוה קצי--ומדת ימי מה-היא אדעה מה-חדל אני | 4 |
Mit Hjerte blev hedt inden i mig, under min Betænkning optændtes en Ild; jeg talte med min Tunge.
| הנה טפחות נתתה ימי-- וחלדי כאין נגדך אך כל-הבל כל-אדם נצב סלה | 5 |
Herre! lad mig kende mit Endeligt og mine Dages Maal, hvilket det monne være; maatte jeg kende, hvor snart jeg skal bort.
| אך-בצלם יתהלך-איש-- אך-הבל יהמיון יצבר ולא-ידע מי-אספם | 6 |
Se, du har sat mine Dage som en Haandbred og mit Livs Tid er som intet for dig; hvert Menneske er kun idel Forfængelighed, hvor fast han end staar. (Sela)
| ועתה מה-קויתי אדני-- תוחלתי לך היא | 7 |
Mennesket vandrer kun som et Skyggebillede, de gøre sig kun Uro forgæves; han samler og kan ikke vide, hvo der skal sanke det hjem.
| מכל-פשעי הצילני חרפת נבל אל-תשימני | 8 |
Og nu, Herre! hvad har jeg biet efter? Min Forventning er til dig.
| נאלמתי לא אפתח-פי כי אתה עשית | 9 |
Fri mig fra alle mine Overtrædelser, sæt mig ikke til Spot for Daaren!
| הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי | 10 |
Jeg var stum, jeg vilde ikke oplade min Mund; thi du har gjort det.
| בתוכחות על-עון יסרת איש-- ותמס כעש חמודו אך הבל כל-אדם סלה | 11 |
Borttag din Plage fra mig; jeg er forgaaet ved din Haands Slag.
| שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה-- אל-דמעתי אל-תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל-אבותי | 12 |
Tugter du nogen med megen Straf for Misgerning, da bringer du hans Herlighed til at hensmuldre ligesom Møl; alle Mennesker ere kun Forfængelighed. (Sela)
| השע ממני ואבליגה-- בטרם אלך ואינני | 13 |
Herre! hør min Bøn og vend dine Øren til mit Raab, ti ikke til min Graad; thi jeg er en fremmed hos dig, en Gæst som alle mine Fædre. Se bort fra mig, at jeg maa vederkvæges, førend jeg farer bort, og er ikke mere til.
