תהילים 35
| לדוד ריבה יהוה את-יריבי לחם את-לחמי | 1 |
(Af David.) HERRE, træt med dem, der trætter med mig, strid imod dem, der strider mod mig,
| החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי | 2 |
grib dit Skjold og dit Værge, rejs dig og hjælp mig,
| והרק חנית וסגר לקראת רדפי אמר לנפשי ישעתך אני | 3 |
tag Spyd og Økse frem mod dem, der forfølger mig, sig til min Sjæl: "Jeg er din Frelse!"
| יבשו ויכלמו מבקשי נפשי יסגו אחור ויחפרו--חשבי רעתי | 4 |
Lad dem beskæmmes og blues, som vil mig til Livs, og de, der ønsker mig ondt, lad dem rødmende vige,
| יהיו כמץ לפני-רוח ומלאך יהוה דוחה | 5 |
de blive som Avner for Vinden, og HERRENs Engel nedstøde dem,
| יהי-דרכם חשך וחלקלקת ומלאך יהוה רדפם | 6 |
deres Vej blive mørk og glat, og HERRENs Engel forfølge dem!
| כי-חנם טמנו-לי שחת רשתם חנם חפרו לנפשי | 7 |
Thi uden Grund har de sat deres Garn for mig, gravet min Sjæl en Grav.
| תבואהו שואה לא-ידע ורשתו אשר-טמן תלכדו בשואה יפל-בה | 8 |
Lad Undergang uventet ramme ham, lad Garnet, han satte, hilde ham selv, lad ham falde i Graven.
| ונפשי תגיל ביהוה תשיש בישועתו | 9 |
Min Sjæl skal juble i HERREN, glædes ved hans Frelse,
| כל עצמותי תאמרנה-- יהוה מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו | 10 |
alle mine Ledemod sige: "HERRE, hvo er som du, du, som frelser den arme fra hans Overmand, den arme og fattige fra Røveren!"
| יקומון עדי חמס אשר לא-ידעתי ישאלוני | 11 |
Falske Vidner står frem, de spørger mig om, hvad jeg ej kender til;
| ישלמוני רעה תחת טובה שכול לנפשי | 12 |
de lønner mig godt med ondt, min Sjæl er forladt.
| ואני בחלותם לבושי שק-- עניתי בצום נפשי ותפלתי על-חיקי תשוב | 13 |
Da de var syge, gik jeg i Sæk, med Faste spæged jeg mig, jeg bad med sænket Hoved,
| כרע-כאח לי התהלכתי כאבל-אם קדר שחותי | 14 |
som var det en Ven eller Broder; jeg gik, som sørged jeg over min Moder, knuget af Sorg.
| ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא-דמו | 15 |
Men nu jeg vakler, glæder de sig, de stimler sammen, Uslinger, fremmede for mig, stimler sammen imod mig, håner mig uden Ophør;
| בחנפי לעגי מעוג-- חרק עלי שנימו | 16 |
for min Venlighed dænger de mig med Hån, de skærer Tænder imod mig.
| אדני כמה תראה השיבה נפשי משאיהם מכפירים יחידתי | 17 |
Herre, hvor længe vil du se til? Frels dog min Sjæl fra deres Brøl, min eneste fra Løver.
| אודך בקהל רב בעם עצום אהללך | 18 |
Jeg vil takke dig i en stor Forsamling, love dig blandt mange Folk.
| אל-ישמחו-לי איבי שקר שנאי חנם יקרצו-עין | 19 |
Lad ej dem, som med Urette er mine Fjender, glæde sig over mig, lad ej dem, som hader mig uden Grund, sende spotske Blikke!
| כי לא שלום ידברו ועל רגעי-ארץ--דברי מרמות יחשבון | 20 |
Thi de taler ej Fred mod de stille i Landet udtænker de Svig;
| וירחיבו עלי פיהם אמרו האח האח ראתה עיננו | 21 |
de spærrer Munden op imod mig og siger: "Ha, ha! Vi så det med egne Øjne!"
| ראיתה יהוה אל-תחרש אדני אל-תרחק ממני | 22 |
Du så det, HERRE, vær ikke tavs, Herre, hold dig ej borte fra mig;
| העירה והקיצה למשפטי אלהי ואדני לריבי | 23 |
rejs dig, vågn op for min Ret, for min Sag, min Gud og Herre,
| שפטני כצדקך יהוה אלהי ואל-ישמחו-לי | 24 |
døm mig efter din Retfærd HERRE, min Gud, lad dem ikke glæde sig over mig
| אל-יאמרו בלבם האח נפשנו אל-יאמרו בלענוהו | 25 |
Og sige i Hjertet: "Ha! som vi ønsked!" lad dem ikke sige: "Vi slugte ham!"
| יבשו ויחפרו יחדו-- שמחי רעתי ילבשו-בשת וכלמה-- המגדילים עלי | 26 |
Til Skam og Skændsel blive enhver, hvem min Ulykke glæder; lad dem, der hovmoder sig over mig, hyldes i Spot og Spe.
| ירנו וישמחו חפצי צדקי ויאמרו תמיד יגדל יהוה החפץ שלום עבדו | 27 |
Men de, der vil min Ret, lad dem juble og glæde sig, stadigen sige: "Lovet være HERREN, som under sin Tjener Fred!"
| ולשוני תהגה צדקך כל-היום תהלתך | 28 |
Min Tunge skal forkynde din Retfærd, Dagen igennem din Pris.
