< תהילים 22 >
למנצח על-אילת השחר מזמור לדוד ב אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי | 1 |
En Psalm Davids, till att föresjunga, om hindena som bittida jagad varder. Min Gud, min Gud, hvi hafver du öfvergifvit mig? Jag ryter; men min hjelp är fjerran.
אלהי--אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא-דמיה לי | 2 |
Min Gud, om dagen ropar jag, så svarar du intet; och om nattena tiger jag ock intet.
ואתה קדוש-- יושב תהלות ישראל | 3 |
Men du äst helig, du som bor ibland Israels lof.
בך בטחו אבתינו בטחו ותפלטמו | 4 |
Våre fäder hoppades uppå dig; och då de hoppades, halp du dem ut.
אליך זעקו ונמלטו בך בטחו ולא-בושו | 5 |
Till dig ropade de, och vordo hulpne; de hoppades på dig, och vordo icke till skam.
ואנכי תולעת ולא-איש חרפת אדם ובזוי עם | 6 |
Men jag är en matk, och icke menniska; menniskors gabberi, och folks föraktelse.
כל-ראי ילעגו לי יפטירו בשפה יניעו ראש | 7 |
Alle de som mig se, bespotta mig, gapa upp med munnen, och rista hufvudet:
גל אל-יהוה יפלטהו יצילהו כי חפץ בו | 8 |
Han klage det Herranom; han hjelpe honom ut, och undsätte honom, om han hafver lust till honom.
כי-אתה גחי מבטן מבטיחי על-שדי אמי | 9 |
Ty du hafver dragit mig utu mitt moderlif; och vast min tröst, då jag än vid mine moders bröst låg.
עליך השלכתי מרחם מבטן אמי אלי אתה | 10 |
På dig är jag kastad utaf moderlifvet; du äst min Gud, allt ifrå mine moders lif.
אל-תרחק ממני כי-צרה קרובה כי-אין עוזר | 11 |
Var icke långt ifrå mig; ty ångest är hardt när; ty här är ingen hjelpare.
סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני | 12 |
Store stutar hafva belagt mig; fete oxar hafva omhvärft mig.
פצו עלי פיהם אריה טרף ושאג | 13 |
De uppgapa med sin mun emot mig, såsom ett glupande och rytande lejon.
כמים נשפכתי-- והתפרדו כל-עצמותי היה לבי כדונג נמס בתוך מעי | 14 |
Jag är utgjuten såsom vatten; all min ben hafva skiljts åt; mitt hjerta i mitt lif är såsom ett smält vax.
יבש כחרש כחי ולשוני מדבק מלקוחי ולעפר-מות תשפתני | 15 |
Mina krafter äro borttorkade, såsom ett stycke af en potto; och min tunga lådar vid min gom, och du lägger mig uti dödsens stoft.
כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי | 16 |
Ty hundar hafva kringhvärft mig, och de ondas rote hafver ställt sig omkring mig; mina händer och fötter hafva de genomborrat.
אספר כל-עצמותי המה יביטו יראו-בי | 17 |
Jag måtte tälja all min ben; men de skåda och se sin lust på mig.
יחלקו בגדי להם ועל-לבושי יפילו גורל | 18 |
De byta min kläder emellan sig, och kasta lott om min klädnad.
ואתה יהוה אל-תרחק אילותי לעזרתי חושה | 19 |
Men du, Herre, var icke fjerran; min starkhet, skynda dig till att hjelpa mig.
הצילה מחרב נפשי מיד-כלב יחידתי | 20 |
Fria mina själ ifrå svärdet, mina ensamma ifrå hundarna.
הושיעני מפי אריה ומקרני רמים עניתני | 21 |
Hjelp mig utu lejonens mun, och fria mig ifrån enhörningarna.
אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך | 22 |
Jag vill predika ditt Namn minom brödrom; jag vill prisa dig i församlingene.
יראי יהוה הללוהו-- כל-זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כל-זרע ישראל | 23 |
Lofver Herran, I som frukten honom; honom äre all Jacobs säd, och honom vörde all Israels säd.
כי לא-בזה ולא שקץ ענות עני-- ולא-הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע | 24 |
Ty han hafver icke föraktat eller försmått dens fattiga eländhet; och icke förskylt sitt ansigte för honom; och då han ropade till honom, hörde han det.
מאתך תהלתי בקהל רב--נדרי אשלם נגד יראיו | 25 |
Dig vill jag prisa, uti den stora församlingene; jag vill betala mitt löfte inför dem som frukta honom.
יאכלו ענוים וישבעו-- יהללו יהוה דרשיו יחי לבבכם לעד | 26 |
De elände skola äta, att de mätte varda; och de som efter Herran fråga, skola prisa honom; edart hjerta skall lefva evinnerliga.
יזכרו וישבו אל-יהוה-- כל-אפסי-ארץ וישתחוו לפניך כל-משפחות גוים | 27 |
Tänke derpå alla verldenes ändar, och omvände sig till Herran; och alla Hedningars slägter tillbedje för honom.
כי ליהוה המלוכה ומשל בגוים | 28 |
Herren hafver ett rike, och han råder ibland Hedningarna.
אכלו וישתחוו כל-דשני-ארץ-- לפניו יכרעו כל-יורדי עפר ונפשו לא חיה | 29 |
Alle fete på jordene skola äta, och tillbedja; för honom skola knäböja alle de som i stoft ligga, och de der med bekymmer lefva.
זרע יעבדנו יספר לאדני לדור | 30 |
Han skall få ena säd, den honom tjenar; om Herran skall man förkunna intill barnabarn.
יבאו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה | 31 |
De skola, komma och predika hans rättfärdighet de folke, som födas skall, att han det gör.