תהילים 22
| למנצח על-אילת השחר מזמור לדוד ב אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי | 1 |
Auf den Siegesspender bei der Morgenröte, ein Lied, von David. Mein Gott, mein Gott, was hast Du mich verlassen, und stehst so ferne meinen Angst- und Klagerufen?
| אלהי--אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא-דמיה לי | 2 |
Mein Gott, am Tag erhebe ich den Ruf, und Du erhörst mich nicht, und also in der Nacht; Stillschweigen ist mir nicht vergönnt.
| ואתה קדוש-- יושב תהלות ישראל | 3 |
Und doch bist Du der Heilige Israels, Du schrecklich Thronender.
| בך בטחו אבתינו בטחו ותפלטמו | 4 |
Auf Dich vertrauten unsere Väter; sie hofften, und Du halfest ihnen.
| אליך זעקו ונמלטו בך בטחו ולא-בושו | 5 |
Sie schrieen auf zu Dir und fanden Rettung, und ihr Vertrauen auf Dich ward nicht getäuscht.
| ואנכי תולעת ולא-איש חרפת אדם ובזוי עם | 6 |
Ich aber bin ein Wurm, kein Mann, der Leute Spott, verachtet von dem Pöbel.
| כל-ראי ילעגו לי יפטירו בשפה יניעו ראש | 7 |
Mich höhnt, wer mich nur sieht, verzieht den Mund und schüttelt mit dem Kopf.
| גל אל-יהוה יפלטהו יצילהו כי חפץ בו | 8 |
"Er freut sich an dem Herrn, der rette ihn! Der helfe ihm! Er ist sein Liebling."
| כי-אתה גחי מבטן מבטיחי על-שדי אמי | 9 |
Du halfst mir aus der Mutter Schoß; Du bargst mich an der Mutter Brust.
| עליך השלכתי מרחם מבטן אמי אלי אתה | 10 |
Auf Dich bin ich vom Mutterschoß her angewiesen; vom Mutterleibe an bist Du mein Gott.
| אל-תרחק ממני כי-צרה קרובה כי-אין עוזר | 11 |
Bleib mir nicht fern! Die Not ist nah, und niemand hilft.
| סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני | 12 |
Der Farren viele stehen um mich her, und mich umringen Basanstiere.
| פצו עלי פיהם אריה טרף ושאג | 13 |
Sie sperren gegen mich die Rachen auf, wie Löwen, die vor Mordlust brüllen.
| כמים נשפכתי-- והתפרדו כל-עצמותי היה לבי כדונג נמס בתוך מעי | 14 |
Wie Wasser bin ich hingegossen; all meine Glieder haben sich gelöst. Mein Herz ist mir wie Wachs geworden, in meinem Busen hingeschmolzen.
| יבש כחרש כחי ולשוני מדבק מלקוחי ולעפר-מות תשפתני | 15 |
Vertrocknet ist wie Lehm mein Schlund; am Gaumen haftet mir die Zunge, und wie mit Todesfarbe überzieht es mich.
| כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי | 16 |
Denn Hunde haben mich umringt, der Frevler Rotte mich umgeben; sie machen Löcher mir an Händen und an Füßen.
| אספר כל-עצמותי המה יביטו יראו-בי | 17 |
Ich spüre Pein in allen meinen Gliedern; sie schauen zu und weiden sich an mir.
| יחלקו בגדי להם ועל-לבושי יפילו גורל | 18 |
Sie teilen meine Kleider unter sich und werfen über mein Gewand das Los.
| ואתה יהוה אל-תרחק אילותי לעזרתי חושה | 19 |
Herr, sei nicht fern! Zu Hilfe, meine Stärke; schnell!
| הצילה מחרב נפשי מיד-כלב יחידתי | 20 |
Errette vom Verderben meine Seele, aus der Gewalt der Hunde jetzt mein Leben!
| הושיעני מפי אריה ומקרני רמים עניתני | 21 |
Entreiße mich der Löwen Rachen! Rett aus den Hörnern der Wildochsen mich!
| אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך | 22 |
Dann kündige ich meinen Brüdern Deinen Ruhm und preise Dich in der Gemeinde also:
| יראי יהוה הללוהו-- כל-זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כל-זרע ישראל | 23 |
"Die ihr den Herrn fürchtet, preiset ihn! Von Jakobs Stamm ihr alle, ehret ihn! Von Israels Geschlecht ihr alle, fürchtet ihn!
| כי לא-בזה ולא שקץ ענות עני-- ולא-הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע | 24 |
Denn er verachtet und verschmäht es nicht, den Armen zu erhören, verhüllt sein Antlitz nicht vor ihm, und wenn er zu ihm ruft, erhört er ihn."
| מאתך תהלתי בקהל רב--נדרי אשלם נגד יראיו | 25 |
Dann trag ich meine Dankesschuld in großer Volksgemeinde ab; ich bringe dann gelobte Opfer dar vor denen, die ihn fürchten.
| יאכלו ענוים וישבעו-- יהללו יהוה דרשיו יחי לבבכם לעד | 26 |
Dann sollen satt die Armen werden, den Herrn rühmen, die ihn suchen: "Auflebe euer Herz für immer!"
| יזכרו וישבו אל-יהוה-- כל-אפסי-ארץ וישתחוו לפניך כל-משפחות גוים | 27 |
Dann kehren sich zum Herrn die Erdenenden alle, und alle Heidenstämme beten vor Dir dann an, bedenkend,
| כי ליהוה המלוכה ומשל בגוים | 28 |
daß nur dem Herrn das Königtum gebührt, und daß er auch den Heiden Herrscher ist.
| אכלו וישתחוו כל-דשני-ארץ-- לפניו יכרעו כל-יורדי עפר ונפשו לא חיה | 29 |
Nur ihn allein beten auf Erden alle an. Ihm beugt sich, wer zur Grube fährt und dessen Seele nicht mehr lebenskräftig.
| זרע יעבדנו יספר לאדני לדור | 30 |
Die Nachwelt derer, die ihm dienen, sie rühmt den Herrn dem kommenden Geschlecht,
| יבאו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה | 31 |
und kündet einem nachgeborenen Volke seine Liebeund was er ihm getan.
