< תהילים 147 >

הללו-יה כי-טוב זמרה אלהינו-- כי-נעים נאוה תהלה 1
Preiset den HERRN! Denn schön ist’s, unserm Gott zu lobsingen, ja lieblich und wohlgeziemend ist Lobgesang.
בונה ירושלם יהוה נדחי ישראל יכנס 2
Der HERR baut Jerusalem wieder auf, er sammelt Israels zerstreute Söhne;
הרפא לשבורי לב ומחבש לעצבותם 3
er heilt, die zerbrochnen Herzens sind, und verbindet ihre Wunden;
מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא 4
er bestimmt den Sternen ihre Zahl und ruft sie alle mit Namen.
גדול אדונינו ורב-כח לתבונתו אין מספר 5
Groß ist unser Herr und allgewaltig, für seine Weisheit gibt’s kein Maß.
מעודד ענוים יהוה משפיל רשעים עדי-ארץ 6
Der HERR hilft den Gebeugten auf, doch die Gottlosen stürzt er nieder zu Boden.
ענו ליהוה בתודה זמרו לאלהינו בכנור 7
Stimmt für den HERRN ein Danklied an, spielt unserm Gott auf der Zither –
המכסה שמים בעבים-- המכין לארץ מטר המצמיח הרים חציר 8
ihm, der den Himmel mit Wolken bedeckt und Regen schafft für die Erde, der Gras auf den Bergen sprießen läßt,
נותן לבהמה לחמה לבני ערב אשר יקראו 9
der den Tieren ihr Futter gibt, den jungen Raben, die zu ihm schreien!
לא בגבורת הסוס יחפץ לא-בשוקי האיש ירצה 10
Er hat nicht Lust an der Stärke des Rosses, nicht Gefallen an den Schenkeln des Mannes;
רוצה יהוה את-יראיו-- את-המיחלים לחסדו 11
Gefallen hat der HERR an denen, die ihn fürchten, an denen, die auf seine Gnade harren.
שבחי ירושלם את-יהוה הללי אלהיך ציון 12
Preise den HERRN, Jerusalem, lobsinge, Zion, deinem Gott!
כי-חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך 13
Denn er hat die Riegel deiner Tore stark gemacht, gesegnet deine Kinder in deiner Mitte;
השם-גבולך שלום חלב חטים ישביעך 14
er schafft deinen Grenzen Sicherheit, sättigt dich mit dem Mark des Weizens.
השלח אמרתו ארץ עד-מהרה ירוץ דברו 15
Er läßt sein Machtwort nieder zur Erde gehn: gar eilig läuft sein Gebot dahin;
הנתן שלג כצמר כפור כאפר יפזר 16
er sendet Schnee wie Wollflocken und streut den Reif wie Asche aus;
משליך קרחו כפתים לפני קרתו מי יעמד 17
er wirft seinen Hagel wie Brocken herab: wer kann bestehn vor seiner Kälte?
ישלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו-מים 18
Doch läßt er sein Gebot ergehn, so macht er sie schmelzen; läßt er wehn seinen Tauwind, so rieseln die Wasser.
מגיד דברו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל 19
Er hat Jakob sein Wort verkündet, Israel sein Gesetz und seine Rechte.
לא עשה כן לכל-גוי-- ומשפטים בל-ידעום הללו-יה 20
Mit keinem (anderen) Volk ist so er verfahren, drum kennen sie seine Rechte nicht. Halleluja!

< תהילים 147 >