< תהילים 144 >
לדוד ברוך יהוה צורי-- המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה | 1 |
Von David. - Gepriesen sei der Herr, mein Hort, der meine Hände streiten lehrt und meine Finger kämpfen,
חסדי ומצודתי משגבי ומפלטי-לי מגני ובו חסיתי הרודד עמי תחתי | 2 |
der meine Wehr ist, meine Burg und meine Feste, mein Befreier, der mein Schild und meine Zuversicht, er, der mir Völker unterwirft! -
יהוה--מה-אדם ותדעהו בן-אנוש ותחשבהו | 3 |
Was ist der Mensch, daß Du Dich um ihn kümmerst, Herr, und was das Menschenkind, daß Du es also achtest
אדם להבל דמה ימיו כצל עובר | 4 |
Der Mensch gleicht einem Hauch, die Tage sein dem Schatten dessen, was vorüberfliegt.
יהוה הט-שמיך ותרד גע בהרים ויעשנו | 5 |
Hernieder neige, Herr, den Himmel! Steig herab! Und rühre an die Berge, daß sie rauchen!
ברוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהמם | 6 |
Wirf Blitze! Streue sie! Schieß Deine Pfeile ab und schrecke sie!
שלח ידיך ממרום פצני והצילני ממים רבים מיד בני נכר | 7 |
Von oben reiche Deine Hand! Befreie, errette mich aus großen Fluten, aus der Gewalt der Fremden!
אשר פיהם דבר-שוא וימינם ימין שקר | 8 |
Sie reden falsch mit ihrem Munde, und schwören Meineid mit der Rechten. -
אלהים--שיר חדש אשירה לך בנבל עשור אזמרה-לך | 9 |
Ich singe Dir dann, Gott, ein neues Lied und spiele Dir auf Harfen mit zehn Saiten:
הנותן תשועה למלכים הפוצה את-דוד עבדו--מחרב רעה | 10 |
"Der Königen verleiht den Sieg, der David, seinen Knecht, dem bösen Schwert entreißt,
פצני והצילני מיד בני-נכר אשר פיהם דבר-שוא וימינם ימין שקר | 11 |
der rettet und befreit mich aus der Hand der Fremden, die falsch mit ihrem Munde reden, mit ihrer Rechten Meineid schwören." -
אשר בנינו כנטעים-- מגדלים בנעוריהם בנותינו כזוית-- מחטבות תבנית היכל | 12 |
Dann sind wie Pfeiler an den Türmen unsere Söhne in ihrer Jugendkraft, und unsere Töchter gleichen Säulen, dem Bildschmuck an Palästen.
מזוינו מלאים-- מפיקים מזן אל-זן צאוננו מאליפות מרבבות-- בחוצותינו | 13 |
Dann werden unsere Scheunen übervoll, für jede Frucht ein Speicher; zu Tausenden dann unsere Schafe, auf unsren Fluren zu Zehntausenden.
אלופינו מסבלים אין-פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחבתינו | 14 |
Und unsere Rinder trächtig; da gibt's Einfall nicht noch Ausfall, kein Jammer mehr auf unsren Gassen.
אשרי העם שככה לו אשרי העם שיהוה אלהיו | 15 |
Dem Volke Heil, dem's also geht! Dem Volke Heil, des Gott der Herr!