תהילים 142

1 משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה ב קולי אל-יהוה אזעק קולי אל-יהוה אתחנן

intellectus David cum esset in spelunca oratio voce mea ad Dominum clamavi voce mea ad Dominum deprecatus sum

2 אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד

effundo in conspectu eius deprecationem meam tribulationem meam ante ipsum pronuntio

3 בהתעטף עלי רוחי-- ואתה ידעת נתיבתי בארח-זו אהלך-- טמנו פח לי

in deficiendo ex me spiritum meum et tu cognovisti semitas meas in via hac qua ambulabam absconderunt laqueum mihi

4 הביט ימין וראה-- ואין-לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי

considerabam ad dexteram et videbam et non erat qui cognosceret me periit fuga a me et non est qui requirit animam meam

5 זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים

clamavi ad te Domine dixi tu es spes mea portio mea in terra viventium

6 הקשיבה אל-רנתי-- כי-דלותי-מאד הצילני מרדפי-- כי אמצו ממני

intende ad deprecationem meam quia humiliatus sum nimis libera me a persequentibus me quia confortati sunt super me

7 הוציאה ממסגר נפשי-- להודות את-שמך בי יכתרו צדיקים-- כי תגמל עלי

educ de custodia animam meam ad confitendum nomini tuo me expectant iusti donec retribuas mihi