תהילים 142

1 משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה ב קולי אל-יהוה אזעק קולי אל-יהוה אתחנן

A poem of David when was he in the cave a prayer. Voice my to Yahweh I cry out voice my to Yahweh I seek favor.

2 אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד

I pour out before him complaint my trouble my before him I tell.

3 בהתעטף עלי רוחי-- ואתה ידעת נתיבתי בארח-זו אהלך-- טמנו פח לי

When faints away on me - spirit my and you you know pathway my in [the] path which I walk people have hidden a snare for me.

4 הביט ימין וראה-- ואין-לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי

Look right - and see and not [belongs] to me [one who] recognizes it has been lost a place of escape from me there not [is one who] cares for self my.

5 זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים

I cry out to you O Yahweh I say you [are] refuge my portion my in [the] land of the living.

6 הקשיבה אל-רנתי-- כי-דלותי-מאד הצילני מרדפי-- כי אמצו ממני

Pay attention! - to cry of entreaty my for I have become low exceedingly deliver me from [those who] harass me for they are [too] strong for me.

7 הוציאה ממסגר נפשי-- להודות את-שמך בי יכתרו צדיקים-- כי תגמל עלי

Bring out! from prison - self my to give thanks to name your me they will surround righteous [people] for you deal bountifully towards me.