תהילים 142

1 משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה ב קולי אל-יהוה אזעק קולי אל-יהוה אתחנן

Maschil of David, when he was in the cave; a Prayer. I cry with my voice unto the LORD; with my voice unto the LORD do I make supplication.

2 אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד

I pour out my complaint before him; I shew before him my trouble.

3 בהתעטף עלי רוחי-- ואתה ידעת נתיבתי בארח-זו אהלך-- טמנו פח לי

When my spirit was overwhelmed within me, thou knewest my path. In the way wherein I walk have they hidden a snare for me.

4 הביט ימין וראה-- ואין-לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי

Look on [my] right hand, and see; for there is no man that knoweth me: refuge hath failed me; no man careth for my soul.

5 זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים

I cried unto thee, O LORD; I said, Thou art my refuge, my portion in the land of the living.

6 הקשיבה אל-רנתי-- כי-דלותי-מאד הצילני מרדפי-- כי אמצו ממני

Attend unto my cry; for I am brought very low: deliver me from my persecutors; for they are stronger than I.

7 הוציאה ממסגר נפשי-- להודות את-שמך בי יכתרו צדיקים-- כי תגמל עלי

Bring my soul out of prison, that I may give thanks unto thy name: the righteous shall compass me about; for thou shalt deal bountifully with me.