תהילים 142

1 משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה ב קולי אל-יהוה אזעק קולי אל-יהוה אתחנן

“A psalm of David; a prayer, when he was in the cave” I cry unto the LORD with my voice; With my voice to the LORD do I make my supplication.

2 אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד

I pour out my complaint before him; I declare before him my distress.

3 בהתעטף עלי רוחי-- ואתה ידעת נתיבתי בארח-זו אהלך-- טמנו פח לי

When my spirit is overwhelmed within me, Thou knowest my path! In the way which I walk, they have hid a snare for me.

4 הביט ימין וראה-- ואין-לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי

I look on my right hand, and behold, But no man knoweth me; Refuge faileth me; No one careth for me.

5 זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים

I cry unto thee, O LORD! I say, Thou art my refuge, My portion in the land of the living.

6 הקשיבה אל-רנתי-- כי-דלותי-מאד הצילני מרדפי-- כי אמצו ממני

Attend to my cry, for I am brought very low; Deliver me from my persecutors, For they prevail against me!

7 הוציאה ממסגר נפשי-- להודות את-שמך בי יכתרו צדיקים-- כי תגמל עלי

Bring me out of prison, That I may praise thy name! The righteous shall gather around me, When thou shalt show me thy favor.