תהילים 142

1 משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה ב קולי אל-יהוה אזעק קולי אל-יהוה אתחנן

[A contemplation by David, when he was in the cave. A Prayer.] I cry with my voice to Jehovah. With my voice, I ask Jehovah for mercy.

2 אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד

I pour out my complaint before him. I tell him my troubles.

3 בהתעטף עלי רוחי-- ואתה ידעת נתיבתי בארח-זו אהלך-- טמנו פח לי

When my spirit was overwhelmed within me, you knew my path. In the way in which I walk, they have hidden a snare for me.

4 הביט ימין וראה-- ואין-לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי

Look on my right, and see; for there is no one who is concerned for me. Refuge has fled from me. No one cares for my soul.

5 זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים

I cried to you, Jehovah. I said, "You are my refuge, my portion in the land of the living."

6 הקשיבה אל-רנתי-- כי-דלותי-מאד הצילני מרדפי-- כי אמצו ממני

Listen to my cry, for I am in desperate need. Deliver me from my persecutors, for they are stronger than me.

7 הוציאה ממסגר נפשי-- להודות את-שמך בי יכתרו צדיקים-- כי תגמל עלי

Bring my soul out of prison, that I may give thanks to your name. The righteous will surround me, for you will be good to me.