תהילים 142

1 משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה ב קולי אל-יהוה אזעק קולי אל-יהוה אתחנן

I CRIED unto the Lord with my voice; with my voice unto the Lord did I make my supplication.

2 אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד

I poured out my complaint before him; I shewed before him my trouble.

3 בהתעטף עלי רוחי-- ואתה ידעת נתיבתי בארח-זו אהלך-- טמנו פח לי

When my spirit was overwhelmed within me, then thou knewest my path. In the way wherein I walked have they privily laid a snare for me.

4 הביט ימין וראה-- ואין-לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי

I looked on my right hand, and beheld, but there was no man that would know me: refuge failed me; no man cared for my soul.

5 זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים

I cried unto thee, O Lord: I said, Thou art my refuge and my portion in the land of the living.

6 הקשיבה אל-רנתי-- כי-דלותי-מאד הצילני מרדפי-- כי אמצו ממני

Attend unto my cry; for I am brought very low: deliver me from my persecutors; for they are stronger than I.

7 הוציאה ממסגר נפשי-- להודות את-שמך בי יכתרו צדיקים-- כי תגמל עלי

Bring my soul out of prison, that I may praise thy name: the righteous shall compass me about; for thou shalt deal bountifully with me.