< תהילים 139 >

למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע 1
In finem, Psalmus David. Domine probasti me, et cognovisti me:
אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק 2
tu cognovisti sessionem meam, et resurrectionem meam.
ארחי ורבעי זרית וכל-דרכי הסכנתה 3
Intellexisti cogitationes meas de longe: semitam meam, et funiculum meum investigasti.
כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה 4
Et omnes vias meas prævidisti: quia non est sermo in lingua mea.
אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה 5
Ecce Domine tu cognovisti omnia novissima, et antiqua: tu formasti me, et posuisti super me manum tuam.
פלאיה (פליאה) דעת ממני נשגבה לא-אוכל לה 6
Mirabilis facta est scientia tua ex me: confortata est, et non potero ad eam.
אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח 7
Quo ibo a Spiritu tuo? et quo a facie tua fugiam?
אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך (Sheol h7585) 8
Si ascendero in cælum, tu illic es: si descendero in infernum, ades. (Sheol h7585)
אשא כנפי-שחר אשכנה באחרית ים 9
Si sumpsero pennas meas diluculo, et habitavero in extremis maris:
גם-שם ידך תנחני ותאחזני ימינך 10
Etenim illuc manus tua deducet me: et tenebit me dextera tua.
ואמר אך-חשך ישופני ולילה אור בעדני 11
Et dixi: Forsitan tenebræ conculcabunt me: et nox illuminatio mea in deliciis meis.
גם-חשך לא-יחשיך ממך ולילה כיום יאיר-- כחשיכה כאורה 12
Quia tenebræ non obscurabuntur a te, et nox sicut dies illuminabitur: sicut tenebræ eius, ita et lumen eius.
כי-אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי 13
Quia tu possedisti renes meos: suscepisti me de utero matris meæ.
אודך-- על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד 14
Confitebor tibi quia terribiliter magnificatus es: mirabilia opera tua, et anima mea cognoscit nimis.
לא-נכחד עצמי ממך אשר-עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ 15
Non est occultatum os meum a te, quod fecisti in occulto: et substantia mea in inferioribus terræ.
גלמי ראו עיניך ועל-ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא (ולו) אחד בהם 16
Imperfectum meum viderunt oculi tui, et in libro tuo omnes scribentur: dies formabuntur, et nemo in eis.
ולי--מה-יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם 17
Mihi autem nimis honorificati sunt amici tui, Deus: nimis confortatus est principatus eorum.
אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך 18
Dinumerabo eos, et super arenam multiplicabuntur: exurrexi, et adhuc sum tecum.
אם-תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני 19
Si occideris Deus peccatores: viri sanguinum declinate a me:
אשר ימרוך למזמה נשוא לשוא עריך 20
Quia dicitis in cogitatione: accipient in vanitate civitates tuas.
הלוא-משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט 21
Nonne qui oderunt te Domine, oderam: et super inimicos tuos tabescebam?
תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי 22
Perfecto odio oderam illos: et inimici facti sunt mihi.
חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי 23
Proba me Deus, et scito cor meum: interroga me, et cognosce semitas meas.
וראה אם-דרך-עצב בי ונחני בדרך עולם 24
Et vide, si via iniquitatis in me est: et deduc me in via æterna.

< תהילים 139 >