< תהילים 139 >
למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע | 1 |
To the chief Musician, A Psalm of David. O LORD, thou hast searched me, and known [me].
אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק | 2 |
Thou knowest my down-sitting and my up rising, thou understandest my thought afar off.
ארחי ורבעי זרית וכל-דרכי הסכנתה | 3 |
Thou compassest my path and my lying down, and art acquainted [with] all my ways.
כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה | 4 |
For [there is] not a word on my tongue, [but] lo, O LORD, thou knowest it altogether.
אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה | 5 |
Thou hast beset me behind and before, and laid thy hand upon me.
פלאיה (פליאה) דעת ממני נשגבה לא-אוכל לה | 6 |
[Such] knowledge [is] too wonderful for me; it is high, I cannot [attain] to it.
אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח | 7 |
Whither shall I go from thy spirit? or whither shall I flee from thy presence?
אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך (Sheol ) | 8 |
If I ascend into heaven, thou [art] there: if I make my bed in hell, behold, thou [art there]. (Sheol )
אשא כנפי-שחר אשכנה באחרית ים | 9 |
[If] I take the wings of the morning, [and] dwell in the uttermost parts of the sea;
גם-שם ידך תנחני ותאחזני ימינך | 10 |
Even there shall thy hand lead me, and thy right hand shall hold me.
ואמר אך-חשך ישופני ולילה אור בעדני | 11 |
If I say, Surely the darkness shall cover me; even the night shall be light about me.
גם-חשך לא-יחשיך ממך ולילה כיום יאיר-- כחשיכה כאורה | 12 |
Yes, the darkness hideth not from thee; but the night shineth as the day: the darkness and the light [are] both alike [to thee].
כי-אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי | 13 |
For thou hast possessed my reins: thou hast covered me in my mother's womb.
אודך-- על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד | 14 |
I will praise thee: for I am fearfully [and] wonderfully made: wonderful [are] thy works; and [that] my soul well knoweth.
לא-נכחד עצמי ממך אשר-עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ | 15 |
My substance was not hid from thee when I was made in secret, [and] curiously formed in the lowest parts of the earth.
גלמי ראו עיניך ועל-ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא (ולו) אחד בהם | 16 |
Thy eyes saw my substance, yet being imperfect; and in thy book all [my members] were written, [which] in continuance were fashioned, when [as yet there was] none of them.
ולי--מה-יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם | 17 |
How precious also are thy thoughts to me, O God! how great is the sum of them!
אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך | 18 |
[If] I should count them, they are more in number than the sand: when I awake, I am still with thee.
אם-תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני | 19 |
Surely thou wilt slay the wicked, O God: depart from me therefore, ye bloody men.
אשר ימרוך למזמה נשוא לשוא עריך | 20 |
For they speak against thee wickedly, [and] thy enemies take [thy name] in vain.
הלוא-משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט | 21 |
Do not I hate them, O LORD, that hate thee? and am not I grieved with those that rise up against thee?
תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי | 22 |
I hate them with perfect hatred: I count them my enemies.
חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי | 23 |
Search me, O God, and know my heart; try me, and know my thoughts:
וראה אם-דרך-עצב בי ונחני בדרך עולם | 24 |
And see if [there is any] wicked way in me, and lead me in the way everlasting.