תהילים 137

1 על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון

Vid de älfver i Babel såte vi och grete, då vi på Zion tänkte.

2 על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו

Våra harpor hängde vi på pilträ, som der äro.

3 כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון

Ty der bådo de oss sjunga, som oss fångna höllo, och i vår gråt glade vara: Sjunger oss ena af Zions Visor.

4 איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר

Huru skulle vi sjunga Herrans viso i främmande land?

5 אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני

Om jag förgäter dig, Jerusalem, så varde min högra hand förgäten.

6 תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי

Min tunga låde vid min gom, om jag icke tänker uppå dig; om jag icke låter Jerusalem min högsta glädje vara.

7 זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה

Herre, mins uppå Edoms barn, på Jerusalems dag; de der säga: Slår ned, slår ned i grund.

8 בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו

Du förstörda dotter Babel, säll är den dig vedergäller, såsom du oss gjort hafver.

9 אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע

Säll är den, som dina unga barn tager, och slår dem emot stenen.