תהילים 137

1 על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון

Junto a los ríos de Babilonia, allí nos sentábamos y llorábamos, acordándonos de Sión.

2 על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו

En los sauces de aquella tierra colgábamos nuestras cítaras;

3 כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון

porque allí nuestros raptores nos pedían cánticos, y nuestros atormentadores alegría: “Cantadnos de los cantares de Sión.”

4 איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר

¿Cómo cantar un cántico de Yahvé en tierra extraña?

5 אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני

Si yo te olvido, oh Jerusalén, olvídese de sí mi diestra.

6 תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי

Péguese mi lengua a mi paladar, si no me acordare de ti; si no pusiese a Jerusalén por encima de toda alegría.

7 זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה

Acuérdate, Yahvé, contra los hijos de Edom, del día de Jerusalén. Ellos decían: “¡Arrasad, arrasadla hasta los cimientos!”

8 בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו

Hija de Babilonia, la devastada: dichoso aquel que ha de pagarte el precio de lo que nos hiciste.

9 אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע

¡Dichoso el que tomará tus pequeñuelos y los estrellará contra la peña!