תהילים 137

1 על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון

Επί των ποταμών Βαβυλώνος, εκεί εκαθίσαμεν και εκλαύσαμεν, ότε ενεθυμήθημεν την Σιών.

2 על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו

Επί τας ιτέας εν μέσω αυτής εκρεμάσαμεν τας κιθάρας ημών.

3 כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון

Διότι οι αιχμαλωτίσαντες ημάς εκεί εζήτησαν παρ' ημών λόγους ασμάτων· και οι ερημώσαντες ημάς ύμνον, λέγοντες, Ψάλατε εις ημάς εκ των ωδών της Σιών.

4 איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר

Πως να ψάλωμεν την ωδήν του Κυρίου επί ξένης γης;

5 אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני

Εάν σε λησμονήσω, Ιερουσαλήμ, ας λησμονήση η δεξιά μου

6 תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי

Ας κολληθή η γλώσσα μου εις τον ουρανίσκον μου, εάν δεν σε ενθυμώμαι· εάν δεν προτάξω την Ιερουσαλήμ εις την αρχήν της ευφροσύνης μου

7 זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה

Μνήσθητι, Κύριε, των υιών Εδώμ, οίτινες την ημέραν της Ιερουσαλήμ έλεγον, Κατεδαφίσατε, κατεδαφίσατε αυτήν έως των θεμελίων αυτής.

8 בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו

Θυγάτηρ Βαβυλώνος, η μέλλουσα να ερημωθής, μακάριος όστις σοι ανταποδώση την ανταμοιβήν των όσα έπραξας εις ημάς

9 אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע

Μακάριος όστις πιάση και ρίψη τα νήπιά σου επί την πέτραν