תהילים 137

1 על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון

An den Strömen Babels saßen wir und weinten, wenn wir Zions gedachten.

2 על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו

An den Weiden, die dort sind, hängten wir unsre Harfen auf.

3 כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון

Denn die uns daselbst gefangen hielten, forderten Lieder von uns, und unsre Peiniger, daß wir fröhlich seien: «Singet uns eines von den Zionsliedern!»

4 איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר

Wie sollten wir des HERRN Lied singen auf fremdem Boden?

5 אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני

Vergesse ich deiner, Jerusalem, so verdorre meine Rechte!

6 תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי

Meine Zunge müsse an meinem Gaumen kleben, wenn ich deiner nicht gedenke, wenn ich Jerusalem nicht über meine höchste Freude setze!

7 זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה

Gedenke, HERR, den Kindern Edoms den Tag Jerusalems, wie sie sprachen: «Zerstöret, zerstöret sie bis auf den Grund!»

8 בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו

Tochter Babel, du Verwüsterin! Wohl dem, der dir vergilt, was du uns angetan!

9 אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע

Wohl dem, der deine Kindlein nimmt und sie zerschmettert am Felsgestein!