תהילים 137

1 על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון

An Babels Strömen, da saßen wir und weinten, wenn Zions wir gedachten;

2 על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו

an die Weiden, die dort stehen, hängten wir unsre Harfen;

3 כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון

denn Lieder verlangten von uns dort unsre Zwingherrn, und unsre Peiniger hießen uns fröhlich sein: »Singt uns eins von euren Zionsliedern!«

4 איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר

Wie sollten wir singen die Lieder des HERRN auf fremdem Boden?

5 אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני

Vergesse ich dich, Jerusalem, so verdorre mir die rechte Hand!

6 תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי

Die Zunge bleibe mir am Gaumen kleben, wenn ich deiner nicht eingedenk bleibe, wenn ich Jerusalem nicht stelle über alles, was mir Freude macht!

7 זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה

Gedenke, HERR, den Söhnen Edoms den Unglückstag Jerusalems, wie sie riefen: »Reißt nieder, reißt nieder bis auf den Grund in ihm!«

8 בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו

Bewohnerschaft Babels, Verwüsterin! Heil dem, der dir vergilt dasselbe, was du an uns verübt!

9 אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע

Heil dem, der deine Kindlein packt und am Felsen sie zerschmettert!