תהילים 137

1 על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון

An den Strömen Babels, da saßen wir und weinten, indem wir Zions gedachten.

2 על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו

An den Weiden, die dort waren, hingen wir unsere Zithern auf.

3 כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון

Denn dort begehrten, die uns gefangen geführt, Lieder von uns, und unsere Peiniger Fröhlichkeit: “Singt uns eines von den Zionsliedern!”

4 איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר

Wie könnten wir die Jahwe-Lieder singen auf dem Boden der Fremde!

5 אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני

Wenn ich deiner vergesse, Jerusalem, so schrumpfe meine Rechte ein.

6 תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי

Es klebe meine Zunge an meinem Gaumen, wenn ich deiner nicht gedenke, wenn ich nicht lasse Jerusalem meine höchste Freude sein!

7 זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה

Gedenke, Jahwe, den Edomitern, den Unglückstag Jerusalems, die da riefen: “Nieder damit, nieder damit bis auf den Grund in ihr!”

8 בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו

Tochter Babel, du Verwüsterin, wohl dem, der dir vergilt, was du uns angethan!

9 אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע

Wohl dem, der deine zarten Kinder packt und schmettert an den Felsen.