תהילים 137

1 על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון

An den Flüssen Babels, da saßen wir und weinten, indem wir Zions gedachten.

2 על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו

An die Weiden in ihr hängten wir unsere Lauten.

3 כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון

Denn die uns gefangen weggeführt hatten, forderten daselbst von uns die Worte eines Liedes, und die uns wehklagen machten, [O. uns peinigten] Freude: "Singet uns eines von Zions Liedern!"

4 איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר

Wie sollten wir ein Lied Jehovas singen auf fremder Erde?

5 אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני

Wenn ich dein vergesse, Jerusalem, so vergesse meine Rechte! [d. h. sie versage ihren Dienst]

6 תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי

Es klebe meine Zunge an meinem Gaumen, wenn ich deiner nicht gedenke, wenn ich Jerusalem nicht erhebe über die höchste meiner Freuden! [O. zu meiner höchsten Freude]

7 זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה

Gedenke, Jehova, den Kindern Edom den Tag Jerusalems, die da sprachen: Entblößet, entblößet sie bis auf ihre Grundfeste! [Vergl. Obadja 1,11 usw.]

8 בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו

Tochter Babel, du Verwüstete! [Viell.: zu verwüstende] Glückselig, der dir dasselbe vergilt, was du uns getan hast!

9 אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע

Glückselig, der deine Kindlein ergreift und sie hinschmettert an den Felsen!