< תהילים 137 >
על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון | 1 |
An den Flüssen Babels, daß saßen wir und weinten, / Wenn wir an Zion gedachten.
על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו | 2 |
An den Weiden, die dort standen, / Hingen wir unsre Zithern auf.
כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון | 3 |
Denn da wollten unsre Sieger von uns Lieder hören / Und unsre Quäler Freudengesang. / "Singt uns", so riefen sie (höhnisch), / "eins von den Zionsliedern!"
איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר | 4 |
Wie sollten wir Jahwes Lieder singen / In einem fremden Lande?
אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני | 5 |
Vergeß ich dein Jerusalem, / So sterbe mir ab meine rechte Hand!
תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי | 6 |
Meine Zunge klebe an meinem Gaumen, / Wenn ich nicht dein gedenke, / Wenn mir nicht Jerusalem / Meine höchste Freude ist.
זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה | 7 |
Gedenke, o Jahwe, Edoms Söhnen / Den Tag Jerusalems, / Die da riefen: "Nieder, nieder mit ihr / Bis auf den Grund!"
בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו | 8 |
O Tochter Babels, du Zwingherrin, wohl dem, der dir vergelten wird / All das, was du an uns verübt!
אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע | 9 |
Wohl dem, der deine jungen Kinder ergreift / Und sie am Felsen zerschmettert!