תהילים 137

1 על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון

Sur les bords des fleuves de Babel nous étions assis, et nous pleurions en pensant à Sion.

2 על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו

Aux saules de la contrée nous suspendîmes nos harpes;

3 כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון

car là nos vainqueurs nous demandaient des chants, et nos oppresseurs, de joyeux, cantiques: « Chantez-nous [disaient-ils] des hymnes de Sion! »

4 איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר

Comment chanter les hymnes de l'Éternel sur une terre étrangère?…

5 אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני

Si je t'oublie, Jérusalem, que ma droite m'oublie!

6 תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי

Que ma langue s'attache à mon palais, si de toi, Jérusalem, je perds le souvenir si je ne mets pas Jérusalem au-dessus de la première de mes joies!

7 זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה

Éternel, garde aux enfants d'Edom la mémoire de la journée de Jérusalem! Alors ils disaient: « Rasez! rasez jusqu'à ses fondements! »

8 בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו

Fille de Babel, qui nous as saccagés, heureux qui te rendra tout ce que tu nous as fait!

9 אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע

Heureux qui saisira, et écrasera tes enfants sur le roc!