תהילים 137

1 על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון

Sur les rives des fleuves de Babylone, là nous nous assîmes, et nous pleurâmes au souvenir de Sion.

2 על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו

Aux saules qui les bordent, nous suspendîmes nos harpes;

3 כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון

car là nos maîtres nous demandaient des hymnes, nos oppresseurs des chants de joie. "Chantez-nous disaient-ils, un des cantiques de Sion!"

4 איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר

Comment chanterions-nous l’hymne de l’Eternel en terre étrangère?

5 אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני

Si je t’oublie jamais, Jérusalem, que ma droite me refuse son service!

6 תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי

Que ma langue s’attache à mon palais, si je ne me souviens toujours de toi, si je ne place Jérusalem au sommet de toutes mes joies!

7 זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה

Souviens-toi, Seigneur, pour la perte des fils d’Edom, du jour fatal de Jérusalem, où ils disaient: "Démolissez-la, démolissez-la, jusqu’en ses fondements!"

8 בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו

Fille de Babel, vouée à la ruine, heureux qui te rendra le mal que tu nous as fait!

9 אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע

Heureux qui saisira tes petits et les brisera contre le rocher!