תהילים 137

1 על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון

Au bord des fleuves de Babylone nous étions assis et nous pleurions, en nous souvenant de Sion.

2 על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו

Aux saules de ses vallées nous avions suspendu nos harpes.

3 כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון

Car là, ceux qui nous tenaient captifs nous demandaient des hymnes et des cantiques, nos oppresseurs, des chants joyeux: « Chantez-nous un cantique de Sion! »

4 איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר

Comment chanterions-nous le cantique de Yahweh, sur la terre de l’étranger?

5 אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני

Si jamais je t’oublie, Jérusalem, que ma droite oublie de se mouvoir!...

6 תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי

Que ma langue s’attache à mon palais, si je cesse de penser à toi, si je ne mets pas Jérusalem au premier rang de mes joies!

7 זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה

Souviens-toi, Yahweh, des enfants d’Edom, quand au jour de Jérusalem, ils disaient: « Détruisez, détruisez-la, jusqu’en ses fondements! »

8 בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו

Fille de Babylone, vouée à la ruine, heureux celui qui te rendra le mal que tu nous as fait!

9 אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע

Heureux celui qui saisira et brisera tes petits enfants contre la pierre!