< תהילים 137 >
על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון | 1 |
Baabelin virtain vierillä-siellä me istuimme ja itkimme, kun Siionia muistelimme.
על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו | 2 |
Pajuihin, joita siellä oli, me ripustimme kanteleemme.
כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון | 3 |
Sillä vangitsijamme vaativat meiltä siellä lauluja ja orjuuttajamme iloa: "Veisatkaa meille Siionin virsiä".
איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר | 4 |
Kuinka me voisimme veisata Herran virsiä vieraalla maalla?
אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני | 5 |
Jos minä unhotan sinut, Jerusalem, niin unhota sinä minun oikea käteni.
תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי | 6 |
Tarttukoon kieleni suuni lakeen, ellen minä sinua muista, ellen pidä Jerusalemia ylimpänä ilonani.
זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה | 7 |
Muista, Herra, Jerusalemin tuhopäivä, kosta se Edomin lapsille, jotka sanoivat: "Hajottakaa se, hajottakaa perustuksia myöten!"
בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו | 8 |
Tytär Baabel, sinä häviön oma, autuas se, joka sinulle kostaa kaiken, minkä olet meille tehnyt!
אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע | 9 |
Autuas se, joka ottaa sinun pienet lapsesi ja murskaa ne kallioon!