תהילים 137

1 על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון

By the rivers of Babylon we sat and wept when we remembered Zion.

2 על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו

There on the willows we hung our harps,

3 כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון

for there our captors requested a song; our tormentors demanded songs of joy: “Sing us a song of Zion.”

4 איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר

How can we sing a song of the LORD in a foreign land?

5 אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני

If I forget you, O Jerusalem, may my right hand cease to function.

6 תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי

May my tongue cling to the roof of my mouth if I do not remember you, if I do not exalt Jerusalem as my greatest joy!

7 זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה

Remember, O LORD, the sons of Edom on the day Jerusalem fell: “Destroy it,” they said, “tear it down to its foundations!”

8 בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו

O Daughter of Babylon, doomed to destruction, blessed is he who repays you as you have done to us.

9 אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע

Blessed is he who seizes your infants and dashes them against the rocks.