תהילים 137

1 על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון

Ved Babylons Floder, der sad vi, og vi græd, naar vi kom Zion i Hu.

2 על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו

Paa Vidierne i Landet havde vi hængt vore Harper.

3 כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון

Thi der begærede de, som holdt os fangne, at vi skulde synge; og de, som plagede os, begærede, at vi skulde være glade: „Synger for os af Zions Sange!‟

4 איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר

Hvorledes skulde vi synge Herrens Sang i et fremmed Land?

5 אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני

Dersom jeg glemmer dig, Jerusalem, da glemme mig min højre Haand!

6 תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי

Min Tunge hænge ved min Gane, hvis jeg ikke kommer dig i Hu, hvis jeg ikke ophøjer Jerusalem over min højeste Glæde.

7 זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה

Herre! kom Edoms Børn i Hu efter, hvad de gjorde paa Jerusalems Dag, da de sagde: „Gører bart, gører bart indtil Grundvolden i den.‟

8 בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו

Babels Datter, du ødelagte! lyksalig den, som betaler dig din Løn for, hvad du lønnede os med.

9 אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע

Lyksalig den, som griber og knuser dine spæde Børn imod Klippen.