תהילים 106
| הללו-יה הודו ליהוה כי-טוב-- כי לעולם חסדו | 1 |
Lobet Jah! / Danket Jahwe, denn er ist gütig; / Ewig währet ja seine Huld.
| מי--ימלל גבורות יהוה ישמיע כל-תהלתו | 2 |
Wer kann gebührend von Jahwes Taten reden / Und all seinen Ruhm erschöpfend verkünden?
| אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל-עת | 3 |
Heil denen, die das Gesetz befolgen, / Die Gerechtigkeit üben zu jeder Zeit!
| זכרני יהוה ברצון עמך פקדני בישועתך | 4 |
Gedenke mein, o Jahwe! / Auch mir schenk die Huld, die dein Volk erfährt! / Auch mich sieh an, wenn du ihm hilfst!
| לראות בטובת בחיריך-- לשמח בשמחת גויך להתהלל עם-נחלתך | 5 |
Dann schau ich mit Lust deiner Erwählten Glück, / Dann teil ich die Freude deines Volks / Und darf mich rühmen mit deinem Erbe.
| חטאנו עם-אבותינו העוינו הרשענו | 6 |
Wir haben gesündigt gleich unsern Vätern, / Haben gottlos gehandelt, gefrevelt.
| אבותינו במצרים לא-השכילו נפלאותיך-- לא זכרו את-רב חסדיך וימרו על-ים בים-סוף | 7 |
Unsre Väter in Ägypten achteten nicht deiner Wunder, / Gedachten nicht deiner Gnadenfülle, / Sondern waren widerspenstig am Meer, am Schilfmeer.
| ויושיעם למען שמו-- להודיע את-גבורתו | 8 |
Er aber rettete sie um seines Namens willen, / Um seine Macht zu beweisen.
| ויגער בים-סוף ויחרב ויוליכם בתהמות כמדבר | 9 |
Er schalt das Schilfmeer, da ward es trocken. / In den Fluten ließ er sie ziehn wie auf blachem Feld.
| ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב | 10 |
So befreite er sie aus des Hassers Hand / Und erlöste sie aus des Feindes Gewalt.
| ויכסו-מים צריהם אחד מהם לא נותר | 11 |
Die Wasser bedeckten ihre Bedränger: / Nicht einer von ihnen blieb übrig.
| ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו | 12 |
Da vertrauten sie auf seine Worte, / Sie sangen seinen Ruhm.
| מהרו שכחו מעשיו לא-חכו לעצתו | 13 |
Doch schnell vergaßen sie seine Taten, / Warteten nicht, daß sein Rat sich erfülle.
| ויתאוו תאוה במדבר וינסו-אל בישימון | 14 |
Sondern lüstern wurden sie in der Wüste / Und versuchten Gott in der Öde.
| ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם | 15 |
Da erfüllte er wohl ihr Verlangen, / Aber dann sandte er ihnen Krankheit zu.
| ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש יהוה | 16 |
Sie waren auch neidisch auf Mose im Lager, / Auf Aaron, Jahwes Geweihten.
| תפתח-ארץ ותבלע דתן ותכס על-עדת אבירם | 17 |
Da tat sich die Erde auf: sie verschlang Datan / Und bedeckte die Rotte Abirams.
| ותבער-אש בעדתם להבה תלהט רשעים | 18 |
Feuer ergriff ihre Rotte, / Die Flamme verzehrte die Frevler.
| יעשו-עגל בחרב וישתחוו למסכה | 19 |
Sie machten ein Kalb am Horeb / Und beteten dann dies Gußbild an.
| וימירו את-כבודם בתבנית שור אכל עשב | 20 |
Ihres Gottes Herrlichkeit gaben sie hin / Für das Bild eines Stieres, der Gras frißt.
| שכחו אל מושיעם-- עשה גדלות במצרים | 21 |
Sie hatten Gott, ihren Retter, vergessen, / Der Großes getan in Ägypten,
| נפלאות בארץ חם נוראות על-ים-סוף | 22 |
Wunder im Lande Hams, / Erstaunliche Dinge am Schilfmeer.
| ויאמר להשמידם לולי משה בחירו-- עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית | 23 |
Er wollte sie schon vertilgen: / Doch da trat Mose, sein Auserwählter, vor ihm in den Riß, / Um seine Zornglut abzuwenden, / Daß er sie nicht verderbe.
| וימאסו בארץ חמדה לא-האמינו לדברו | 24 |
Sie verschmähten das köstliche Land, / Sie trauten seiner Verheißung nicht,
| וירגנו באהליהם לא שמעו בקול יהוה | 25 |
Sondern murrten in ihren Zelten, / Gehorchten nicht Jahwes Stimme.
| וישא ידו להם-- להפיל אותם במדבר | 26 |
Da hub er auf seine Hand und schwur, / Sie niederzuschlagen in der Wüste,
| ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות | 27 |
Ihre Nachkommen unter die Völker zu werfen, / Sie zu zerstreuen in die Länder.
| ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים | 28 |
Sie hängten sich an den Baal Peôr / Und aßen Opfer für Tote.
| ויכעיסו במעלליהם ותפרץ-בם מגפה | 29 |
So reizten sie ihn mit ihrem Tun. / Da riß unter ihnen ein Sterben ein.
| ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה | 30 |
Nun aber trat Pinehas auf und hielt Gericht: / Da ward der Plage Einhalt getan.
| ותחשב לו לצדקה לדר ודר עד-עולם | 31 |
Das ward ihm gerechnet zur Gerechtigkeit / Für alle Geschlechter, für immer.
| ויקציפו על-מי מריבה וירע למשה בעבורם | 32 |
Sie erzürnten ihn weiter am Haderwasser, / Und übel ging's Mose um ihretwillen.
| כי-המרו את-רוחו ויבטא בשפתיו | 33 |
Denn sie hatten seinem Geist widerstrebt, / So daß ihm unbedachte Worte entfuhren.
| לא-השמידו את-העמים-- אשר אמר יהוה להם | 34 |
Sie vertilgten auch nicht die Völker, / Wie ihnen Jahwe geboten hatte.
| ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם | 35 |
Sondern sie ließen sich ein mit den Heiden / Und nahmen an ihrem Treiben teil:
| ויעבדו את-עצביהם ויהיו להם למוקש | 36 |
Sie dienten ihren Götzen, / Die wurden ihnen zum Fallstrick.
| ויזבחו את-בניהם ואת-בנותיהם-- לשדים | 37 |
Sie opferten ihre Söhne / Und ihre Töchter den bösen Geistern.
| וישפכו דם נקי דם-בניהם ובנותיהם-- אשר זבחו לעצבי כנען ותחנף הארץ בדמים | 38 |
So vergossen sie schuldlos Blut, / Das Blut ihrer Söhne und Töchter, / Die sie opferten Kanaans Götzen, / Daß das Land durch Blutschuld entweiht ward.
| ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם | 39 |
So wurden sie unrein durch ihr Tun / Und fielen von Gott durch ihr Treiben ab.
| ויחר-אף יהוה בעמו ויתעב את-נחלתו | 40 |
Da entbrannte Jahwes Zorn wider sein Volk, / Er fühlte Abscheu gegen sein Erbe.
| ויתנם ביד-גוים וימשלו בהם שנאיהם | 41 |
Drum gab er sie in der Heiden Hand, / Daß ihre Hasser über sie herrschten.
| וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם | 42 |
Ihre Feinde bedrängten sie, / Sie mußten sich beugen ihrer Gewalt.
| פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם | 43 |
Oftmals zwar befreite er sie, / Doch in Eigensinn lehnten sie sich auf: / Drum gingen sie unter in ihrer Schuld.
| וירא בצר להם-- בשמעו את-רנתם | 44 |
Er aber sah gnädig auf ihre Not, / Als er ihr lautes Schrein vernahm.
| ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדו | 45 |
Da gedachte er ihnen an seinen Bund / Und hatte Mitleid in großer Huld.
| ויתן אותם לרחמים-- לפני כל-שוביהם | 46 |
Er ließ sie Erbarmen finden / Bei allen, die sie ins Elend geführt.
| הושיענו יהוה אלהינו וקבצנו מן-הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך | 47 |
Hilf uns, Jahwe, unser Gott, / Und sammle uns aus den Heiden! / Dann wollen wir danken deinem heiligen Namen, / Uns glücklich preisen, dich zu loben.
| ברוך יהוה אלהי ישראל מן-העולם ועד העולם-- ואמר כל-העם אמן הללו-יה | 48 |
Gepriesen sei Jahwe, Israels Gott, / Von Ewigkeit zu Ewigkeit! / Und alles Volk spreche: / "Ja wahrlich! Lobt Jah!"
