תהילים 106
| הללו-יה הודו ליהוה כי-טוב-- כי לעולם חסדו | 1 |
Halleluja! Lov HERREN, thi han er god, thi hans Miskundhed varer evindelig!
| מי--ימלל גבורות יהוה ישמיע כל-תהלתו | 2 |
Hvo kan opregne HERRENS vældige Gerninger, finde Ord til at kundgøre al hans Pris?
| אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל-עת | 3 |
Salige de, der holder paa Ret, som altid øver Retfærdighed!
| זכרני יהוה ברצון עמך פקדני בישועתך | 4 |
Husk os, HERRE, naar dit Folk finder Naade, lad os faa godt af din Frelse,
| לראות בטובת בחיריך-- לשמח בשמחת גויך להתהלל עם-נחלתך | 5 |
at vi maa se dine Udvalgtes Lykke, glæde os ved dit Folks Glæde og med din Arvelod prise vor Lykke!
| חטאנו עם-אבותינו העוינו הרשענו | 6 |
Vi syndede som vore Fædre, handlede ilde og gudløst.
| אבותינו במצרים לא-השכילו נפלאותיך-- לא זכרו את-רב חסדיך וימרו על-ים בים-סוף | 7 |
Vore Fædre i Ægypten ænsede ej dine Undere, kom ikke din store Miskundhed i Hu, stod den Højeste imod ved det røde Hav.
| ויושיעם למען שמו-- להודיע את-גבורתו | 8 |
Dog frelste han dem for sit Navns Skyld, for at gøre sin Vælde kendt;
| ויגער בים-סוף ויחרב ויוליכם בתהמות כמדבר | 9 |
han trued det røde Hav, og det tørrede ud, han førte dem gennem Dybet som gennem en Ørk;
| ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב | 10 |
han fried dem af deres Avindsmænds Haand og udløste dem fra Fjendens Haand;
| ויכסו-מים צריהם אחד מהם לא נותר | 11 |
Vandet skjulte dem, som trængte dem, ikke een blev tilbage af dem;
| ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו | 12 |
da troede de paa hans Ord og kvad en Sang til hans Pris.
| מהרו שכחו מעשיו לא-חכו לעצתו | 13 |
Men de glemte snart hans Gerninger, biede ej paa hans Raad;
| ויתאוו תאוה במדבר וינסו-אל בישימון | 14 |
de grebes af Attraa i Ørkenen, i Ødemarken fristed de Gud;
| ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם | 15 |
saa gav han dem det, de kræved, og sendte dem Lede i Sjælen.
| ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש יהוה | 16 |
De bar Avind mod Moses i Lejren, mod Aron, HERRENS hellige;
| תפתח-ארץ ותבלע דתן ותכס על-עדת אבירם | 17 |
Jorden aabned sig, slugte Datan, lukked sig over Abirams Flok;
| ותבער-אש בעדתם להבה תלהט רשעים | 18 |
Ilden rasede i deres Flok, Luen brændte de gudløse op.
| יעשו-עגל בחרב וישתחוו למסכה | 19 |
De laved en Kalv ved Horeb og tilbad det støbte Billed;
| וימירו את-כבודם בתבנית שור אכל עשב | 20 |
de bytted deres Herlighed bort for et Billed af en Okse, hvis Føde er Græs;
| שכחו אל מושיעם-- עשה גדלות במצרים | 21 |
de glemte Gud, deres Frelser, som øvede store Ting i Ægypten,
| נפלאות בארץ חם נוראות על-ים-סוף | 22 |
Undere i Kamiternes Land, frygtelige Ting ved det røde Hav.
| ויאמר להשמידם לולי משה בחירו-- עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית | 23 |
Da tænkte han paa at udrydde dem, men Moses, hans udvalgte Mand, stilled sig i Gabet for hans Aasyn for at hindre, at hans Vrede lagde øde.
| וימאסו בארץ חמדה לא-האמינו לדברו | 24 |
De vraged det yndige Land og troede ikke hans Ord,
| וירגנו באהליהם לא שמעו בקול יהוה | 25 |
men knurrede i deres Telte og hørte ikke paa HERREN;
| וישא ידו להם-- להפיל אותם במדבר | 26 |
da løfted han Haanden og svor at lade dem falde i Ørkenen,
| ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות | 27 |
splitte deres Sæd blandt Folkene, sprede dem rundt i Landene.
| ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים | 28 |
De holdt til med Ba'al-Peor og aad af de dødes Ofre;
| ויכעיסו במעלליהם ותפרץ-בם מגפה | 29 |
de krænked ham med deres Gerninger, og Plage brød løs iblandt dem.
| ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה | 30 |
Da stod Pinehas frem og holdt Dom, og Plagen blev bragt til at standse,
| ותחשב לו לצדקה לדר ודר עד-עולם | 31 |
og det regnedes ham til Retfærdighed fra Slægt til Slægt, evindelig.
| ויקציפו על-מי מריבה וירע למשה בעבורם | 32 |
De vakte hans Vrede ved Meribas Vand, og for deres Skyld gik det Moses ilde;
| כי-המרו את-רוחו ויבטא בשפתיו | 33 |
thi de stod hans Aand imod, og han talte uoverlagte Ord.
| לא-השמידו את-העמים-- אשר אמר יהוה להם | 34 |
De udrydded ikke de Folk, som HERREN havde sagt, de skulde,
| ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם | 35 |
med Hedninger blanded de sig og gjorde deres Gerninger efter;
| ויעבדו את-עצביהם ויהיו להם למוקש | 36 |
deres Gudebilleder dyrkede de, og disse blev dem en Snare;
| ויזבחו את-בניהם ואת-בנותיהם-- לשדים | 37 |
til Dæmonerne ofrede de, og det baade Sønner og Døtre;
| וישפכו דם נקי דם-בניהם ובנותיהם-- אשר זבחו לעצבי כנען ותחנף הארץ בדמים | 38 |
de udgød uskyldigt Blod, deres Sønners og Døtres Blod, som de ofred til Kana'ans Guder, og Landet blev smittet ved Blod;
| ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם | 39 |
de blev urene ved deres Gerninger, bolede ved deres idrætter.
| ויחר-אף יהוה בעמו ויתעב את-נחלתו | 40 |
Da blev HERREN vred paa sit Folk og væmmedes ved sin Arv;
| ויתנם ביד-גוים וימשלו בהם שנאיהם | 41 |
han gav dem i Folkenes Haand, deres Avindsmænd blev deres Herrer;
| וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם | 42 |
deres Fjender voldte dem Trængsel, de kuedes under deres Haand.
| פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם | 43 |
Han frelste dem Gang paa Gang, men de stod egensindigt imod og sygnede hen i Brøden;
| וירא בצר להם-- בשמעו את-רנתם | 44 |
dog saa han til dem i Trængslen, saa snart han hørte dem klage;
| ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדו | 45 |
han kom sin Pagt i Hu og ynkedes efter sin store Miskundhed;
| ויתן אותם לרחמים-- לפני כל-שוביהם | 46 |
han lod dem finde Barmhjertighed hos alle, der tog dem til Fange.
| הושיענו יהוה אלהינו וקבצנו מן-הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך | 47 |
Frels os, HERRE vor Gud, du samle os sammen fra Folkene, at vi maa love dit hellige Navn, med Stolthed synge din Pris.
| ברוך יהוה אלהי ישראל מן-העולם ועד העולם-- ואמר כל-העם אמן הללו-יה | 48 |
Lovet være HERREN, Israels Gud, fra Evighed og til Evighed! Og alt Folket svare Amen!
