< תהילים 105 >
הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו | 1 |
Tacker Herranom, och prediker hans Namn; förkunner hans verk ibland folken.
שירו-לו זמרו-לו שיחו בכל-נפלאותיו | 2 |
Sjunger om honom, och lofver honom; taler om all hans under.
התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי יהוה | 3 |
Lofver hans helga Namn; deras hjerta, som Herran söka, glädje sig.
דרשו יהוה ועזו בקשו פניו תמיד | 4 |
Fråger efter Herranom, och efter hans magt; söker hans ansigte alltid.
זכרו--נפלאותיו אשר-עשה מפתיו ומשפטי-פיו | 5 |
Tänker uppå hans underliga verk, som han gjort hafver; uppå hans under, och uppå hans ord;
זרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו | 6 |
I Abrahams hans tjenares säd, I Jacobs hans utkorades barn.
הוא יהוה אלהינו בכל-הארץ משפטיו | 7 |
Han är Herren vår Gud; han dömer i hela verldene.
זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור | 8 |
Han tänker evinnerliga uppå sitt förbund; på det ord han lofvat hafver till mång tusend, slägte ifrå slägte;
אשר כרת את-אברהם ושבועתו לישחק | 9 |
Det han gjort hafver med Abraham; och på eden med Isaac;
ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם | 10 |
Och satte det Jacob till en rätt, och Israel till ett evigt förbund;
לאמר--לך אתן את-ארץ-כנען חבל נחלתכם | 11 |
Och sade: Dig vill jag gifva det landet Canaan, edars arfs lott;
בהיותם מתי מספר כמעט וגרים בה | 12 |
Då de få och ringa voro, och främlingar derinne.
ויתהלכו מגוי אל-גוי מממלכה אל-עם אחר | 13 |
Och de foro ifrå folk till folk; ifrå det ena riket till annat folk.
לא-הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים | 14 |
Han lät ingen menniska göra dem skada, och näpste Konungar för deras skull:
אל-תגעו במשיחי ולנביאי אל-תרעו | 15 |
Kommer intet vid mina smorda, och görer intet ondt minom Prophetom.
ויקרא רעב על-הארץ כל-מטה-לחם שבר | 16 |
Och han lät en dyr tid komma i landet, och förtog dem allt bröds uppehälle.
שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף | 17 |
Han sände en man framför dem; Joseph vardt såld till en träl.
ענו בכבל רגליו (רגלו) ברזל באה נפשו | 18 |
De tvingade hans fötter i fjettrar; hans kropp måste jern ligga;
עד-עת בא-דברו-- אמרת יהוה צרפתהו | 19 |
Tilldess hans ord kom, och Herrans tal pröfvade honom.
שלח מלך ויתירהו משל עמים ויפתחהו | 20 |
Då sände Konungen bort, och lät gifva honom lös; herren öfver folken böd låta honom ut.
שמו אדון לביתו ומשל בכל-קנינו | 21 |
Han satte honom till en herra öfver sitt hus; till en föreståndare öfver alla sina ägodelar;
לאסר שריו בנפשו וזקניו יחכם | 22 |
Att han skulle undervisa hans Förstar, efter sitt sätt, och lära hans äldsta vishet.
ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ-חם | 23 |
Och Israel for in uti Egypten, och Jacob vardt en främling i Hams land.
ויפר את-עמו מאד ויעצמהו מצריו | 24 |
Och han lät sitt folk svåliga växa, och gjorde dem mägtigare än deras fiender.
הפך לבם לשנא עמו להתנכל בעבדיו | 25 |
Han förvände deras hjerta, så att de hans folk hätske vordo, och tänkte till att förtrycka hans tjenare med list.
שלח משה עבדו אהרן אשר בחר-בו | 26 |
Han sände sin tjenare Mose; Aaron, den han utvalt hade.
שמו-בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם | 27 |
De samme gjorde hans tecken ibland dem, och hans under i Hams land.
שלח חשך ויחשך ולא-מרו את-דבריו (דברו) | 28 |
Han lät mörker komma, och gjordet mörkt; och de voro icke hans ordom ohörsamme.
הפך את-מימיהם לדם וימת את-דגתם | 29 |
Han förvände deras vatten i blod, och dräp deras fiskar.
שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם | 30 |
Deras land gaf myckna paddor ifrå sig; ja, uti deras Konungars kamrar.
אמר ויבא ערב כנים בכל-גבולם | 31 |
Han sade, då kom ohyra; löss uti alla deras landsändar.
נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם | 32 |
Han gaf dem hagel till regn; eldslåga uti deras land;
ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם | 33 |
Och slog deras vinträ och fikonaträ, och förderfvade trän i deras landsändar.
אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר | 34 |
Han sade, då kommo gräshoppor, gräsmatkar otalige;
ויאכל כל-עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם | 35 |
Och de uppåto allt gräset i deras land, och uppfrätte frukten på deras mark;
ויך כל-בכור בארצם ראשית לכל-אונם | 36 |
Och slog allt förstfödt uti deras land, alla deras första arfvingar.
ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל | 37 |
Och han förde dem ut med silfver och guld, och ibland deras slägter var ingen krank.
שמח מצרים בצאתם כי-נפל פחדם עליהם | 38 |
Egypten var glad, att de utdrogo; ty deras fruktan var uppå dem fallen.
פרש ענן למסך ואש להאיר לילה | 39 |
Han utsträckte en molnsky till skjul, och eld om nattena till att lysa.
שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם | 40 |
De bådo, och han lät komma åkerhöns; och han mättade dem med himmelsbröd.
פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר | 41 |
Han öppnade bergsklippona, och vatten flöt derut, så att bäcker flöto i torra öknene.
כי-זכר את-דבר קדשו את-אברהם עבדו | 42 |
Ty han tänkte på sitt helga ord, det han till Abraham sin tjenare talat hade.
ויוצא עמו בששון ברנה את-בחיריו | 43 |
Alltså förde han sitt folk ut med fröjd, och sina utkorade med glädje;
ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו | 44 |
Och gaf dem Hedningarnas land, så att de folks gods intogo;
בעבור ישמרו חקיו-- ותורתיו ינצרו הללו-יה | 45 |
På det de skulle hålla hans rätter, och bevara hans lag. Halleluja.