תהילים 105
| הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו | 1 |
Pris Herren, påkald hans navn, gør hans Gerninger kendte blandt Folkeslag!
| שירו-לו זמרו-לו שיחו בכל-נפלאותיו | 2 |
Syng og spil til hans Pris, tal om alle hans Undere;
| התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי יהוה | 3 |
ros jer af hans hellige Navn, eders Hjerte glæde sig, I, som søger HERREN;
| דרשו יהוה ועזו בקשו פניו תמיד | 4 |
spørg efter HERREN og hans magt, søg bestandig hans Åsyn;
| זכרו--נפלאותיו אשר-עשה מפתיו ומשפטי-פיו | 5 |
kom i Hu de Undere, han gjorde, hans Tegn og hans Munds Domme,
| זרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו | 6 |
I, hans Tjener Abrahams Sæd, hans udvalgte, Jakobs Sønner!
| הוא יהוה אלהינו בכל-הארץ משפטיו | 7 |
Han, HERREN, er vor Gud, hans Domme når ud over Jorden;
| זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור | 8 |
han ihukommer for evigt sin Pagt, i tusind Slægter sit Tilsagn,
| אשר כרת את-אברהם ושבועתו לישחק | 9 |
Pagten, han slutted med Abraham, Eden, han tilsvor Isak;
| ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם | 10 |
han holdt den i Hævd som Ret for Jakob, en evig Pagt for Israel,
| לאמר--לך אתן את-ארץ-כנען חבל נחלתכם | 11 |
idet han sagde: "Dig giver jeg Kana'ans Land som eders Arvelod."
| בהיותם מתי מספר כמעט וגרים בה | 12 |
Da de kun var en liden Hob, kun få og fremmede der,
| ויתהלכו מגוי אל-גוי מממלכה אל-עם אחר | 13 |
og vandrede fra Folk til Folk, fra et Rige til et andet,
| לא-הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים | 14 |
tillod han ingen at volde dem Men, men tugted for deres Skyld Konger
| אל-תגעו במשיחי ולנביאי אל-תרעו | 15 |
"Rør ikke mine Salvede, gør ikke mine Profeter ondt!"
| ויקרא רעב על-הארץ כל-מטה-לחם שבר | 16 |
Hungersnød kaldte han frem over Landet, hver Brødets Støttestav brød han;
| שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף | 17 |
han sendte forud for dem en Mand, Josef solgtes som Træl;
| ענו בכבל רגליו (רגלו) ברזל באה נפשו | 18 |
de tvang hans Fødder med Lænker, han kom i Lænker af Jern,
| עד-עת בא-דברו-- אמרת יהוה צרפתהו | 19 |
indtil hans Ord blev opfyldt; ved HERRENs Ord stod han Prøven igennem.
| שלח מלך ויתירהו משל עמים ויפתחהו | 20 |
På Kongens Bud blev han fri, Folkenes Hersker lod ham løs:
| שמו אדון לביתו ומשל בכל-קנינו | 21 |
han tog ham til Herre for sit Hus, til Hersker over alt sit Gods;
| לאסר שריו בנפשו וזקניו יחכם | 22 |
han styred hans Øverster efter sin Vilje og viste hans Ældste til Rette.
| ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ-חם | 23 |
Og Israel kom til Ægypten, Jakob boede som Gæst i Kamiternes Land.
| ויפר את-עמו מאד ויעצמהו מצריו | 24 |
Han lod sit Folk blive såre frugtbart og stærkere end dets Fjender;
| הפך לבם לשנא עמו להתנכל בעבדיו | 25 |
han vendte deres Sind til Had mod sit Folk og til Træskhed imod sine Tjenere.
| שלח משה עבדו אהרן אשר בחר-בו | 26 |
Da sendte han Moses, sin Tjener, og Aron, sin udvalgte Mand;
| שמו-בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם | 27 |
han gjorde sine Tegn i Ægypten og Undere i Kamiternes Land;
| שלח חשך ויחשך ולא-מרו את-דבריו (דברו) | 28 |
han sendte Mørke, så blev det mørkt, men de ænsede ikke hans Ord;
| הפך את-מימיהם לדם וימת את-דגתם | 29 |
han gjorde deres Vande til Blod og slog deres Fisk ihjel;
| שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם | 30 |
af Frøer vrimlede Landet, selv i Kongens Sale var de;
| אמר ויבא ערב כנים בכל-גבולם | 31 |
han talede, så kom der Bremser og Myg i alt deres Land;
| נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם | 32 |
han sendte dem Hagl for Regn og luende Ild i Landet;
| ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם | 33 |
han slog både Vinstok og Figen og splintrede Træerne i deres Land;
| אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר | 34 |
han talede, så kom der Græshopper, Springere uden Tal,
| ויאכל כל-עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם | 35 |
de åd alt Græs i Landet, de åd deres Jords Afgrøde;
| ויך כל-בכור בארצם ראשית לכל-אונם | 36 |
alt førstefødt i Landet slog han, Førstegrøden af al deres Kraft;
| ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל | 37 |
han førte dem ud med Sølv og Guld, ikke een i hans Stammer snubled
| שמח מצרים בצאתם כי-נפל פחדם עליהם | 38 |
Ægypterne glæded sig, da de drog bort, thi de var grebet af Rædsel for dem.
| פרש ענן למסך ואש להאיר לילה | 39 |
Han bredte en Sky som Skjul og Ild til at lyse i Natten;
| שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם | 40 |
de krævede, han bragte Vagtler, med Himmelbrød mættede han dem;
| פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר | 41 |
han åbnede Klippen, og Vand strømmede ud, det løb som en Flod i Ørkenen.
| כי-זכר את-דבר קדשו את-אברהם עבדו | 42 |
Thi han kom sit hellige Ord i Hu til Abraham, sin Tjener;
| ויוצא עמו בששון ברנה את-בחיריו | 43 |
han lod sit Folk drage ud med Fryd, sine udvalgte under Jubel;
| ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו | 44 |
han gav dem Folkenes Lande, de fik Folkeslags Gods i Eje.
| בעבור ישמרו חקיו-- ותורתיו ינצרו הללו-יה | 45 |
Derfor skulde de holde hans Bud og efterkomme hans Love. Halleluja!
