תהילים 105
| הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו | 1 |
Priser Herren, paakalder hans Navn, kundgører hans Gerninger iblandt Folkene!
| שירו-לו זמרו-לו שיחו בכל-נפלאותיו | 2 |
Synger for ham, spiller for ham, taler om alle hans underfulde Gerninger!
| התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי יהוה | 3 |
Roser eder af hans hellige Navn; deres Hjerte glæder sig, som søge Herren!
| דרשו יהוה ועזו בקשו פניו תמיד | 4 |
Spørger efter Herren og hans Magt, søger hans Ansigt alle Tider!
| זכרו--נפלאותיו אשר-עשה מפתיו ומשפטי-פיו | 5 |
Ihukommer hans underfulde Gerninger, som han har gjort, hans Jærtegn og hans Munds Domme.
| זרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו | 6 |
I, hans Tjener Abrahams Sæd! Jakobs Børn, hans udvalgte!
| הוא יהוה אלהינו בכל-הארץ משפטיו | 7 |
Han er Herren vor Gud; hans Domme ere over al Jorden.
| זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור | 8 |
Han kommer evindelig sin Pagt i Hu, det Ord, som han har befalet til tusinde Slægter,
| אשר כרת את-אברהם ושבועתו לישחק | 9 |
som han har indgaaet med Abraham, og sin Ed til Isaak,
| ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם | 10 |
hvilken han opstillede for Jakob til en Skik, for Israel til en evig Pagt
| לאמר--לך אתן את-ארץ-כנען חבל נחלתכם | 11 |
sigende: Dig vil jeg give Kanaans Land til eders Arvs Lod;
| בהיותם מתי מספר כמעט וגרים בה | 12 |
der de vare en liden Hob, faa og fremmede deri;
| ויתהלכו מגוי אל-גוי מממלכה אל-עם אחר | 13 |
og de vandrede fra Folk til Folk, fra et Rige til et andet Folkefærd.
| לא-הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים | 14 |
Han tillod intet Menneske at gøre dem Vold og revsede Konger for deres Skyld:
| אל-תגעו במשיחי ולנביאי אל-תרעו | 15 |
„Rører ikke mine salvede og gører ikke mine Profeter noget ondt‟.
| ויקרא רעב על-הארץ כל-מטה-לחם שבר | 16 |
Og han kaldte Hunger over Landet, han formindskede alt Brøds Forraad.
| שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף | 17 |
Han sendte en Mand forud for dem; til Træl blev Josef solgt.
| ענו בכבל רגליו (רגלו) ברזל באה נפשו | 18 |
De plagede hans Fødder i Stokken; han selv kom i Jern
| עד-עת בא-דברו-- אמרת יהוה צרפתהו | 19 |
indtil den Tid, da hans Ord traf ind, da Herrens Tale havde lutret ham.
| שלח מלך ויתירהו משל עמים ויפתחהו | 20 |
Kongen sendte hen og lod ham løs; han, som herskede over Folkene, gav ham fri.
| שמו אדון לביתו ומשל בכל-קנינו | 21 |
Han satte ham til Herre over sit Hus og til Hersker over alt sit Gods,
| לאסר שריו בנפשו וזקניו יחכם | 22 |
at han kunde binde hans Fyrster efter sin Villie og lære hans Ældste Visdom.
| ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ-חם | 23 |
Saa kom Israel til Ægypten og Jakob boede som fremmed i Kams Land.
| ויפר את-עמו מאד ויעצמהו מצריו | 24 |
Men sit Folk gjorde han saare frugtbart og mægtigere end dets Modstandere.
| הפך לבם לשנא עמו להתנכל בעבדיו | 25 |
Disses Sind omskiftede han, saa at de hadede hans Folk og handlede træskelig imod hans Tjenere.
| שלח משה עבדו אהרן אשר בחר-בו | 26 |
Han sendte Mose, sin Tjener, Aron, som han havde udvalgt.
| שמו-בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם | 27 |
De kundgjorde hans Tegns Ord iblandt dem og hans Undere i Kams Land.
| שלח חשך ויחשך ולא-מרו את-דבריו (דברו) | 28 |
Han sendte Mørke og lod det blive mørkt, og de vare ikke genstridige imod hans Ord.
| הפך את-מימיהם לדם וימת את-דגתם | 29 |
Han vendte deres Vande om til Blod og dræbte deres Fisk.
| שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם | 30 |
Deres Land vrimlede af Frøer lige indtil i deres Kongers Kamre.
| אמר ויבא ערב כנים בכל-גבולם | 31 |
Han talte, saa kom der Utøj, Lus, over hele deres Landemærke.
| נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם | 32 |
Han lod deres Regnbyger blive til Hagel, til Ildslue i deres Land.
| ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם | 33 |
Og han slog deres Vinstokke og deres Figentræer og sønderbrød Træerne inden deres Landemærke.
| אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר | 34 |
Han talte, saa kom der Græshopper og Høskrækker, og der var ikke Tal paa dem.
| ויאכל כל-עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם | 35 |
Og de aade alle Urter i deres Land, og de aade Frugten paa deres Mark.
| ויך כל-בכור בארצם ראשית לכל-אונם | 36 |
Han slog og alt førstefødt i deres Land, Førstegrøden af al deres Kraft.
| ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל | 37 |
Men hine førte han ud med Sølv og Guld, og der var ingen skrøbelig iblandt deres Stammer.
| שמח מצרים בצאתם כי-נפל פחדם עליהם | 38 |
Ægypten blev glad, der de droge ud; thi Frygt for dem var falden paa det.
| פרש ענן למסך ואש להאיר לילה | 39 |
Han udbredte en Sky til Skjul og en Ild til at lyse om Natten.
| שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם | 40 |
De bade, saa lod han Vagtler komme og mættede dem med Himmelbrød.
| פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר | 41 |
Han oplod en Klippe, og der flød Vand, det løb igennem de tørre Steder som en Flod.
| כי-זכר את-דבר קדשו את-אברהם עבדו | 42 |
Thi han kom sit hellige Ord i Hu og sin Tjener Abraham.
| ויוצא עמו בששון ברנה את-בחיריו | 43 |
Og han førte sit Folk ud med Glæde, sine udvalgte med Frydeskrig.
| ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו | 44 |
Og han gav dem Hedningernes Lande; og de arvede, hvad Folkene havde haft Møje for,
| בעבור ישמרו חקיו-- ותורתיו ינצרו הללו-יה | 45 |
paa det de skulde holde hans Skikke og bevare hans Love. Halleluja!
