תהילים 104
| ברכי נפשי את-יהוה יהוה אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת | 1 |
Lobe den HERRN, meine Seele! O HERR, mein Gott, wie bist du so groß! In Erhabenheit und Pracht bist du gekleidet,
| עטה-אור כשלמה נוטה שמים כיריעה | 2 |
du, der in Licht sich hüllt wie in ein Gewand, der den Himmel ausspannt wie ein Zeltdach,
| המקרה במים עליותיו השם-עבים רכובו המהלך על-כנפי-רוח | 3 |
der die Balken seines Palastes im Wasser festlegt, der Wolken macht zu seinem Wagen, einherfährt auf den Flügeln des Windes;
| עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט | 4 |
der Winde zu seinen Boten bestellt, zu seinen Dienern lohendes Feuer.
| יסד-ארץ על-מכוניה בל-תמוט עולם ועד | 5 |
Er hat die Erde gegründet auf ihre Pfeiler, so daß sie in alle Ewigkeit nicht wankt.
| תהום כלבוש כסיתו על-הרים יעמדו מים | 6 |
Mit der Urflut gleich einem Kleide bedecktest du sie: bis über die Berge standen die Wasser;
| מן-גערתך ינוסון מן-קול רעמך יחפזון | 7 |
doch vor deinem Schelten flohen sie, vor der Stimme deines Donners wichen sie angstvoll zurück.
| יעלו הרים ירדו בקעות-- אל-מקום זה יסדת להם | 8 |
Da stiegen die Berge empor, und die Täler senkten sich an den Ort, den du ihnen verordnet.
| גבול-שמת בל-יעברון בל-ישבון לכסות הארץ | 9 |
Eine Grenze hast du gesetzt, die sie nicht überschreiten: sie dürfen die Erde nicht nochmals bedecken.
| המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון | 10 |
Quellen läßt er den Bächen zugehn: zwischen den Bergen rieseln sie dahin;
| ישקו כל-חיתו שדי ישברו פראים צמאם | 11 |
sie tränken alles Getier des Feldes, die Wildesel löschen ihren Durst;
| עליהם עוף-השמים ישכון מבין עפאים יתנו-קול | 12 |
an ihnen wohnen die Vögel des Himmels, lassen ihr Lied aus den Zweigen erschallen.
| משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ | 13 |
Er tränkt die Berge aus seinem Himmelspalast: vom Segen deines Schaffens wird die Erde satt.
| מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן-הארץ | 14 |
Gras läßt er sprossen für das Vieh und Pflanzen für den Bedarf der Menschen, um Brotkorn aus der Erde hervorgehn zu lassen und Wein, der des Menschen Herz erfreut;
| ויין ישמח לבב-אנוש-- להצהיל פנים משמן ולחם לבב-אנוש יסעד | 15 |
um jedes Antlitz erglänzen zu lassen vom Öl und durch Brot das Herz des Menschen zu stärken.
| ישבעו עצי יהוה-- ארזי לבנון אשר נטע | 16 |
Es trinken sich satt die Bäume des HERRN, die Zedern des Libanons, die er gepflanzt,
| אשר-שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה | 17 |
woselbst die Vögel ihre Nester bauen, der Storch, der Zypressen zur Wohnung wählt.
| הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים | 18 |
Die hohen Berge gehören den Gemsen, die Felsen sind der Klippdachse Zuflucht.
| עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו | 19 |
Er hat den Mond gemacht zur Bestimmung der Zeiten, die Sonne, die ihren Niedergang kennt.
| תשת-חשך ויהי לילה-- בו-תרמש כל-חיתו-יער | 20 |
Läßt du Finsternis entstehn, so wird es Nacht, da regt sich alles Getier des Waldes:
| הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם | 21 |
die jungen Löwen brüllen nach Raub, indem sie von Gott ihre Nahrung fordern.
| תזרח השמש יאספון ואל-מעונתם ירבצון | 22 |
Geht die Sonne auf, so ziehn sie sich zurück und kauern in ihren Höhlen;
| יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי-ערב | 23 |
dann geht der Mensch hinaus an seine Arbeit und an sein Tagwerk bis zum Abend.
| מה-רבו מעשיך יהוה-- כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך | 24 |
Wie sind deiner Werke so viele, o HERR! Du hast sie alle mit Weisheit geschaffen, voll ist die Erde von deinen Geschöpfen.
| זה הים גדול-- ורחב ידים שם-רמש ואין מספר חיות קטנות עם-גדלות | 25 |
Da ist das Meer, so groß und weit nach allen Seiten: drin wimmelt es ohne Zahl von Tieren klein und groß.
| שם אניות יהלכון לויתן זה-יצרת לשחק-בו | 26 |
Dort fahren die Schiffe einher; da ist der Walfisch, den du geschaffen, darin sich zu tummeln.
| כלם אליך ישברון-- לתת אכלם בעתו | 27 |
Sie alle schauen aus zu dir hin, daß du Speise ihnen gebest zu seiner Zeit;
| תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב | 28 |
gibst du sie ihnen, so lesen sie auf; tust deine Hand du auf, so werden sie satt des Guten;
| תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל-עפרם ישובון | 29 |
doch verbirgst du dein Angesicht, so befällt sie Schrecken; nimmst du weg ihren Odem, so sterben sie und kehren zurück zum Staub, woher sie gekommen.
| תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה | 30 |
Läßt du ausgehn deinen Odem, so werden sie geschaffen, und so erneust du das Antlitz der Erde.
| יהי כבוד יהוה לעולם ישמח יהוה במעשיו | 31 |
Ewig bleibe die Ehre des HERRN bestehn, es freue der HERR sich seiner Werke!
| המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו | 32 |
Blickt er die Erde an, so erbebt sie; rührt er die Berge an, so stehn sie in Rauch.
| אשירה ליהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי | 33 |
Singen will ich dem HERRN mein Leben lang, will spielen meinem Gott, solange ich bin.
| יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביהוה | 34 |
Möge mein Sinnen ihm wohlgefällig sein: ich will meine Freude haben am HERRN!
| יתמו חטאים מן-הארץ ורשעים עוד אינם-- ברכי נפשי את-יהוה הללו-יה | 35 |
Möchten die Sünder verschwinden vom Erdboden und die Gottlosen nicht mehr sein! – Lobe den HERRN, meine Seele! Halleluja!
